בראשית כד:כא מפרשים: בן איש חי, מחוקקי יהודה; קרני אור, דגל מחנה אפרים וחתם סופר

והאיש משתאה לה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים סגולה להנצל מעין הרע לעשות ה' של כסף גם המנהג לומר חמשה כנגד בעלי עיה"ר להנצל ע"ש והוא היו עמו אנשים וראים אותה וחש פן יטילו בה עיה"ר בראותם יופיה וחכמתה וזריזותה ודרך ארץ שלה לכך שם לה בכונה שלו אות ה"א לשומרה מעיה"ר וז"ש משתאה לה תיבת משתא"ה קרינן בה שם את ה' לה או יובן בס"ד כי היא אותה שעה היתה חסרה ה"א ולכן כתיב תיבת נערה בפרשה זו נער חסר ה"א וכמ"ש בזוה"ק כתיב נער וקרינן נערה עד דלא קבלת דבר היא נער ולאחר דקבלת דבר נערה ע"ש והוא ע"י כונה שלו עתה המשיך לה אות ה"א למתק הדינים שלה ולז"א משתאה לה שם את ה' לה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהרש"ם בלקוטי שושנים בפ' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שיש שם קדוש הנקרא אתה שכותב המלאך על מצח הצדיק בהיותו הולך בגיא צלמות לברר משם נשמות ובזה השם של את"ה יהיה לו שמירה שלא יהיה ניזוק ע"ש ועתה ראה אליעזר שאותו מקום מלא עע"ז ורק צדקת זו ביניהם לכך נחשב אותו מקום גיא צלמות וצדקת זו שהוא לוקח אותה משם עתה הוא זמן הבירור של נ"ק שצריכה לברר מהם כשתלך מאתם לכך כיון להמשיך לה שמירה מן שם אתה ולז"א והאיש משתא"ה לה קרינן בה שם את"ה לה ועוד מחריש לדעת מחריש לשון התחכמות כמו החרש והמסגר ר"ל שהיה מתחכם ג"כ בכונתו להמשיך לה הארה מן הדעת להצלחת החיבור:

[טז] ואו"ת לשון שהייה והמתנה, וכן תרגם יוב"ע, ויהי' לפי דעתם האל"ף במקום ה"א עי"ן הפעל כי אותיות אהו"י מתחלפים:

[יז] וכן כתב בהקדמתו לספר היסוד נגד המתרגם ארמית וז"ל "וכן והאיש משתאה הוציאוהו מלשון והשתיה כדת על דרך דרש, ופשוטו כמו משתומם מגזרת שואה ומשואה, והתי"ו תי"ו התפעל כמו נתראה פנים, רק התאחד התי"ו בעבור שראש המלה מאותיות השריקה", ונראה שהגי' היה בת"א לפני הח' ז"ל, וגברא "שתי" והשיג ע"ז, ונ"ל שגם לפני רש"י ז"ל היתה הגי' "שתי" וכאשר גם הוא התנגד להגי', לכן כתב בפירושו "ואין לתרגם שתי", כי לא קיים את הגי' הזאת וקיים את הגי' "שהי" ובטח היתה גם לפני הרשב"ם הגי' כן וכתב בסתם "והמפרש" ולא פי' מי פירש כן, ובכל הספרים שלנו הגי' "שהי" ורק בס' יא"ר מצאתי הגי' הישינה "שתי" ופי' שם לפי משמעות הגי' "שותה ואינו שותה ומסתכל בה", דומה לדרשתם ז"ל (ב"ר ס, ו) "ממצמץ ומביט בה" (פי' מצמצם עיניו להביט בה היטיב) ועיין בהתירוש לשר העדולמי שמפרש המדרש ממצמץ ומביט בה, שדעת המדרש ג"כ שמשתאה משרש "שתה" בהתפעל, וכהוראת הבנין על ענין ההטעאה (מתעשר מתרושש) כלומר עושה עצמו כאלו הוא שותה ומוצץ ומשהה בשתייתו, וזהו ממצמץ מוצץ את המים מן הכד, כשותה לאט, ועם זה הוא שולח מבטי עיניו להתבונן על הנערה לראות אם צלח לו נחושו. ועיין אור לנתיבה שכתב, שגם רבינו סעדיה גאון בתרגומו על התורה תרגם מלשון שתיה:

משתאה. לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ שָׁאוּ עָרִים, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (שם ו'):