וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ׃
רש"י
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אִם לֹא תֵּלֵךְ תְּחִלָּה אֶל בֵּית אָבִי וְלֹא תֹאבֶה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ:
העמק דבר
אשר אנכי יושב בארצו. לא בני כנעני לבד אלא כל שבארצו בכלל כנעני הוא וכמש״כ לעיל י״ב ו׳. ומש״ה לא מצא עצה כי אם לא אל בית אבי וגו׳: והנה שינה העבד מלשון אדוניו שאמר בקרבו. והוא ע״פ מש״כ לעיל דלא השביעו אלא מפני החשד על הסמוכים לו אבל העבד לא סיפר כי השביעו משום חשד. אלא אפילו על רחוקים השביעו משום קפידא: