בראשית כד:מה מפרשים: רש"י, ברכת אשר, רמב"ן וספורנו

טרם אכלה. טֶרֶם שֶׁאֲנִי מְכַלֶּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָבָר וְיָכוֹל לִכְתֹּב טֶרֶם כִּלִּיתִי, וּפְעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ כִּי אָמַר אִיּוֹב, הֲרֵי לְשׁוֹן עָבָר, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן עָתִיד, וּפֵרוּשׁ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הוֹוֶה, כִּי אוֹמֵר הָיָה אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וגו', וְהָיָה עוֹשֶׁה כָּךְ:

רש"י ד"ה טרם אכלה, טרם שאני מכלה, וכן כל לשון הווה - פעמים שהוא מדבר בלשון עבר, ויכול לכתוב טרם כליתי וכו'. וקצת קשה לי. (א) אין בתנ"ך טרם כליתי. (ב) כמעט תמיד בא אחר טרם או בטרם לשון עתיד, ורש"י מביא דווקא היוצא מן הכלל. (ג) במקום אחר (להלן כט, ג) מדגיש רש"י שאין בלשה"ק משום הווה, כי כל הווה הוא עבר או עתיד, ולשם מה מנסח את הקביעה־התפיסה הזאת כאן באורח שונה. וצ"ע. (פ' חיי תשנ"ד)

וְטַעַם וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ כִּי בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵיתָהּ שָׁמַע אֶת שְׁמָהּ, אוֹ מִתְּחִלָּה הִגִּידָה לוֹ שְׁמָהּ אע"פ שֶׁלֹּא נִזְכַּר: