בראשית כד:מז מפרשים: תפארת שלמה, רש"י, ברכת אשר וקיצור בעל הטורים

ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה. הנז"ם עולה בגימ' ק"ב לרמז על המאה ברכות הנשפעים בכל יום ע"י הצי"ע כמ"ש בר' חנינא בן דוסא וחנינא בני די לו בקב חרובין. פי' שהיה בכוחו להשפיע ק' ברכות לעולם החרובין ג"כ ולבטל מהם כל הדינין דמתערין ולהפוך הכל לרחמים. וזה רמז על מדתו של יצחק בחי' הגבורה אעפ"כ היה בכוחו להשפיע רחמים וחסדים להפוך מדה"ד למדה"ר.כמו שראינו בברכותיו ליעקב אבינו ע"ה כולם רחמים וחסדים.וזה הרמז ואשים הנזם על אפה. הנזם עולה ק"ב אפ"ה עולה פ"ו בגימט' אלהים. פי' כי הגביר החסד ומאה ברכות להמתיק הדינין להפוך למדת הרחמים והחסד:

ואשאל. ואשם. שִׁנָּה הַסֵּדֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא תְּחִלָּה נָתַן וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתְפְּשׂוּהוּ בִּדְבָרָיו וְיֹאמְרוּ הַאֵיךְ נָתַתָּ לָהּ וַעֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ מִי הִיא:

רש"י ד"ה ואשאל, ...ואשים, שינה הסדר, ...אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו, היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא. ע"כ. וקצת קשה, ומה אם יתפשוהו וישאלו כך? והרי תשובתו בצדו, כדברי רש"י למעלה (כג ד"ה ויאמר בת מי את). כלום חשש שהם לא יבינו ולא יאמינו שאכן בטח בזכותו של אברהם אבינו ע"ה? (פ' חיי תשמ"ט)