וָאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַיהוָ֑ה וָאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֙נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ׃
חזקוני
את בת אחי אדני לבנו קדמאה בציר״ה והדין נותן נחני אל משפחתו ואל קרוביו של אדוני. והדין שהזכיר בו הלקוחים נקוד בחיר״ק לשון יחיד, פי׳ לקחת את בת אחד מקרוביו של אדוני.
העמק דבר
ואברך וגו׳. סיפר כל זה כדי להגיד להם שכבר ברור לו שהיא האשה אשר הוכיח ה׳. ואינו מבקש אלא שיסכימו לקחתה ולא יהא ניצרך לסבות שונות להגיע לידי מעשה. והראה להם כל זה במה שבירך את ה׳. ואלו היה ספק בלבבו לא הי׳ מברך. וכיוצא בזה בספר מלכים א׳ א׳ מ״ח. וגם ככה אמר המלך ברוך ה׳ וגו׳ הודיע כ״ז לאדוניהו שאין עוד שום ספק בדבר בלב המלך. שהרי כבר בירך את ה׳ ע״ז: