בראשית כד:נ מפרשים: פני דוד, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים) ומדרש לקח טוב

פירש המורה רשע היה שהשיב לפני אביו וא"ת היאך ענו בני יעקב לפני אביהם לשכם וחמור י"ל שראו שדעתו ליתנה לו לאשה ח"ו אמרו הכזונה וכו' משו"ה ענו כי לא נאותו בדבריו שהיו גבורים והיו רוצים להורגו. כ"כ רבינו ישעיה ז"ל. ונראה שכונתו בזה על דרך מ"ש במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב וה"נ כי נבלה עשה בישראל ומשו"ה ענו:

ועוד נראה דהכא הם הרגישו וידעו שיעקב החריש עד בואם כמו שאמר הכתוב שיעקב היה מחשיב דעתם. וגם עתה המה ראו כי יעקב לא היה רוצה לענות ומשו"ה ענו הם. משא"כ לבן שראה והרגיש שבתואל היה רוצה לענות. ובעוד שהיה פותח שפתיו הוא ענ"ה דמעיקר' וז"ש ויען לבן ובתואל שהקדימו כרגע ברשעו וקפץ להיות הוא הקודם ואביו ישאר טפל. משא"כ דיעקב אבינו עליו השלום לא דיבר דאמרינן מאן דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד. דהכא הם הרגישו שרצונו בכך שידברו הם וזהו רצונו ואב שמחל ועל כבודו כבודו מחול. ועוד י"ל דבדיני נפשות קי"ל דמתחילין מן הצד משום לא תענה על רב ולכן כדין הקדימו לדבר משום לא תענה על רב שאם אביהם לא ישרו בעיניו דבריהם יגלה דעתו וכן יקום ויבטלו דעתם ולזה גילו דעתם ואביהם הסכים עמהם ושתק שתיקה כהודאה: