בראשית כד:נא מפרשים: בן איש חי, מחוקקי יהודה; קרני אור, אלשיך ובכור שור

הנה רבקה לפניך קח ולך נ"ל בס"ד כונתם לומר הנה מצידינו אנחנו קשים וידועים במרמות ותחבולות ולא נגמור שום ענין עם שום אדם בנחת אלא אחר אלף צרות של מרירות אשר נמרר אותו וכ"ש ענין גדול כזה לתת בת מלכים יפה כלבנה לארץ אחרת אך אנחנו מודים תכף למסור אותה לך בראותינו תוקף הצלחת המזל שיש לך אשר לא נמצא הצלחה טבעית כזאת והוא כי רבקה היקרה הצנועה אשר מעת הולדה לא יצאה מפתח ולא שזפתה עין אדם אפילו הקרובים בני העיר והן היום ע"י הצלחת המזל שלך היא מאיליה נעשית לפניך שאתה איש נכרי והיית עומד חוץ לעיר וטיילת עמה ארוכות וקצרות בחקירות ודרישות כאות נפשך על כן מוכרחים אנו לכוף ראשינו נגדך להודות על המבוקש שלך למסרה לך לבלתי נהיה נגדיים עמך כי מי יוכל לנצח את בעל מזל ההצלחה כזאת הא ודאי ישוב חרבו אליו:

[כז] והמורה בפ' מח מהח' השני "כי אפילו הענינים המקריים מקרה גמור אמר "דבר ד'", כמו שאמר בענין רבקה "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ד'", ועיין קרשקש מה שביאר ע"ז, והכוה"ק כתב שעל ההנהגה העליונה אמר כאן כאשר דבר ד', כי לשון דבר ישמש גם על ההנהגה, כמו "ידבר עמים תחתינו" (תה' מז ד):

הנה רבקה לפניך כו'. אמרו הנה שני דברים לפנינו. א' מציאות הזווג שנמהרנה לו. ב' שנשלחה על ידך מבלי שיבא הוא או אנשים גדולים ובני חורין מה שתלוי בבחירתינו שהוא לשלחה עמך או לאו. אנו מודים לך כי הנה רבקה לפניך קח ולך. אך מענין מציאות הזווג אינו בידינו כי אם ותהי אשה כו' כאשר דבר ה'. ולא נוכל לעכב: