וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃
פני דוד
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל־תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַיהוָה הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי:
פני דוד
אל תאחרו אותי וה'. כתב רבינו בעה"ט בפרפראותיו דסופי תיבות הוא לויה. ואפשר להוסיף כי סופי תיבות הצליח דרכי הוא חי שם רמז משז"ל דעל ידי הלויה ניצול. וכתבנו בעניותנו במ"א דגם שלא נעשית הלויה על דעת המקום שהלך כגון שליווהו על דעת שילך למקום אחד והוא הלך למקום אחר הגם שאינה מועלת כל כך מ"מ הצלה פורתא מיהא איכא שלא ימות ע"ש באורך וזהו הרמז של סופי תיבות הפ' הנז' לויה חי כלומר כשעשו לו לויה בכל אופן ניצול ממיתה וחיה יחיה:
פני דוד
ולפשט הכתוב אפ' דאליעזר רמז להם כי הוא יודע ודאי דאפי' מדת הדין הסכימה להצליח דרכו וז"ש וה' הצליח דרכי כמשז"ל וה' לקח הוא ובית דינו. אלא שאתם בעלי בחירה ותוכלו להיות רשעים ולעכב הא מיהא הזמן. אך במטותא מינייכו אל תאחרו אותי כי על ענין הזיווג עצמו ידעתי שאין אתם רשאים כי וה' הצליח דרכי אפי' מדה"ד כמדובר: