וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[לא] ולפי דעת סדר עולם פ"א היתה בת ג' שנים, והגר"א ז"ל הגיה בת י"ד שנה, וכן הגיה ר' שמואל חסיד משפירא שהיתה בת י"ד (תוס' יבמות סא ב ד"ה "וכן") ועיין סע"ר עם הגהות הח' ר"ב ראטנער פ"א סי' לח שמקיים הגי' בת ג' שנים, וכתב הרד"ק ולא זכר הנערות שהלכו אתה כי המינקת הנכבדת שבהן, ולענין הלויה זכר רבקה ומניקתה והעבד ואנשיו כי הם ראוים ללויה וכבוד, אבל לענין הרכיבה (פ' סא) זכר הנערות והמנקת בכלל שגם היא נערה לעמוד לפניה, אלא שהיא הנכבדת שבנערות, וכתב שד"ל ונראה שהי' המניקות נשארות בבתי העשירים אצל יונקותיהן, גם אחר שגדלו באהבה ורעות, ולא שלחו המינקת לשמשה כשפחה, כי כבר שלחו עמה גם נערותיה:
ברכת אשר
"...רבקה אחתם... אחתנו" וגו'. לא ידעתי, על מי מוסב לשון הרבים, והרי הכתוב לא הזכיר אלא את לבן אחיה. וראה הצעתו של ר' יהודה קיל בדעת מקרא. (פ' חיי תשס"ה) ור' העמק דבר.
חזקוני
ואת מנקתה בנעוריה והזכירה עכשיו, שלא תתמה לכשתגיע לפרשת מיתתה לומר מאין באה.