בראשית כד:סא מפרשים: אלשיך, ברכת אשר, רמב"ן ואבן עזרא

ותקם כו'. אמר כי אפילו להרכיבה על הגמל לא היה על ידי האיש כי אם היא ונערותיה ותרכבנה. והוא הולך לפניהן והן אחריו וזהו ותלכנה אחרי האיש וכאשר החזיקו בדרך ותשובנה המלוות ויקח העבד את רבקה לא לן שום לינה עמה כי אם הלך מציאות הליכה ומיד ויצחק בא כו' ופגעו בו והוא מאמרם ז"ל (שם) כי קפצה לו הארץ גם בשובו כדי שלא יתייחד עמה ואמר והוא יושב בארץ הנגב להורות כי לעבד קפצה הארץ כי היה מוטפל בנישואי יצחק להוציא ממנו ומרבקה את יעקב זרע אמת. אך ליצחק שהיה בא להביא את קטורה להוציא זרע ההוא לא קפצה הארץ. כי אם והוא יושב בארץ הנגב ולא בביתי כי אם חוץ מהיישוב המתואר לארץ הנגב ובזה יתיישב או' מלת מבוא. שהיא יתירה ולא אמר בא מבאר לחי רואי אך כיון בא מבוא. כלו' בא מביאה כהלכתה ולא מקפיצה כאליעזר. ושיעור הכ' ויצחק בא מבוא. אך אליעזר לא בא מבוא. כ"א מקפיצה:

"ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש". ור' מסכת סופרים: "בת שלוש שנים היתה רבקה כשיצאה מבית אביה". וראה מה הכתובים מספרים עליה בקשר לשאיבת המים, שיחתה עם אליעזר, השיחה עם המשפחה ובשעת ראייתה את יצחק לראשונה. ולכאורה קשה כבר כאן שלפי זה כל המעשים האלה מיוחסים לבת שלוש. אלא שכאן הקושי' מופנית לחז"ל (מסכת סופרים כא, ט), ואלו להלן - באשר לבני יעקב - קיים אותו הקושי כבר לגבי הכתובים, שעל־פיהם אפשר לחשב את גיל הבנים, לפחות בקירוב והמעשים שמסופרים עליהם, ור' מה שכתבתי בנושא זה ל, יד (רש"י ור"ע ספורנו), שם, לה (ראב"ע), לא, מו (רש"י). לג, ז (רש"י), שם, יד (רש"י), פרק לד - דינה, הבנים ובמיוחד שמעון ולוי. מט, כב (רש"י). (פ' וישלח תשנ"ט) ור' פסיקתא זוטא לפס' מד שאין לתמוה איך יצאה קטנה בת שלוש שנים לשאוב מים, שכן בת שלוש בדורות הראשונים יותר גדולה מבת עשר בדורות הללו.

וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ סִפֵּר הַכָּתוּב כִּי אַחַר שֶׁנָּתְנוּ רְשׁוּת שֶׁתֵּלֵךְ רִבְקָה וּמֵינִקְתָּהּ וְעֶבֶד אַבְרָהָם וַאֲנָשָׁיו, קָמָה רִבְקָה וְקָרְאָה נַעֲרוֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ, כִּי הוּא מוֹרֶה הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם.