וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃
ברכת אשר
"ותלד לו את זמרן ואת... ואת... ואת... ואת...". כלומר ששה בנים הוליד, בזה אחר זה, שהרי באשה־פילגש אחת מדובר, והוא כבר בן ק"מ, ואיש אינו מעיר שלכאורה יש גם בזה משום נס, שהרי למעלה (כא, ה) הנס הוא - בחלקו - בכך שהוא בן מאה בהיולד לו יצחק בנו! (פ' חיי תשנ"ד)
ספורנו
וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן. גִּדְּלָה אוֹתָם בְּבֵיתוֹ, עַל דֶּרֶךְ חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל (שמואל ב כא:ח) שֶׁגִּדְּלָה אוֹתָם, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּנֶיהָ כְּלָל, כִּי אָמְנָם אַבְרָהָם לֹא הוֹלִיד כִּי אִם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א א:כח, לב).
העמק דבר
ותלד לו וגו׳. אע״ג שכבר הי׳ זקן הרבה מאשר הי׳ בלידת יצחק מכ״מ לא נחשב בזה נס. אחר שנפתח הצור ונעשה אותו גוף טבע להוליד גם בהיותו כעץ יבש. כמו הנס של הסלע במדבר שאחר שנפתח הצור להוציא מים נעשה טבע וכמש״כ בפ׳ חקת בענין מי מריבה. כך נעשה א״א גוף מוליד גם בהיותו כצור יבש. [וכבר ביארנו בהר״ד לעיל כ״א ג׳ למאי נעשה כך אופן הולדת יצחק. עפ״י מקרא בישעיה י׳]: