וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ד] כי כראות אברהם שלא היה בהם מי שידריך אל השלימות, נתן כל אשר לו ליצחק, ונתן מתנות לבני קטורה והגר, ושלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי אל ארץ המזרח, כדי שלא יריבו עם יצחק על הירושה, ושלא ימנעוהו מהשלימות מפני רוע מעשיהם (רלב"ג) ובדרז"ל (סנהד' צא א, ורש"י עה"ת ומדרש אגדה ומדרש שכל טוב) שם טומאה מסר להם, ופי' המדרש שכל טוב, היינו איצטגנינות שהיה יודע:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] שלחם כלפי מזרח, ופי' אח"כ לאיזה ארץ מארצות המזרח שלחם, ואמר אל ארץ קדם, והוא חרן ואור כשדים ואותן ארצות שנקראת בסתם ארץ קדם, וארץ בני קדם, ואותה הארץ היתה למשפחת אברהם, לפיכך שלחם לשכון שם, כי לאהבתו יקרבום אנשי משפחתו (רד"ק), ושד"ל פי' "אל ארץ קדם", אל ארץ הנקראת ארץ קדם, וכן בלשון ערבי "שַרְקיון" ענינו מזרחיים, והם נזכרים (שופ' ו ג) "ועלה מדין ועמלק ובני קדם", (ובאיוב א ג), "גדול מכל בני קדם", (ובמ"א ה י) "מחכמת כל בני קדם", (ובירמי' מט כח) "קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם" ויש בני קדם אחרים, והם אנשי ארם נהרים, ככתוב "וילך ארצה בני קדם" (למטה כט א), ובני קטורה לא הלכו לארץ קדם זאת השנייה (כדעת מכלל יופי והרד"ק) אלא נתישבו בארץ ערב שהיא ארץ קדם שהזכרתי ראשונה":
רש"י
הפילגשים. חָסֵר כְּתִיב, שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא פִּלֶגֶשׁ אַחַת, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה (בראשית רבה). נָשִׁים בִּכְתֻבָּה, פִּילַגְשִׁים בְּלֹא כְּתֻבָּה, כִּדְאָמְרִינַן בְּסַנְהֶדְרִין, בְּנָשִׁים וּפִילַגְשִׁים דְּדָוִד: