בראשית כה:ח מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, שפתי כהן ואלשיך

[ו] שם "גוע" להוראת המיתה נשתלשל לרש"פ משם "יגע" שהוראתו העיפות ובטול התנועה, כי המיתה היא ג"כ חולשת הדבר, והסתלקו מן התנועה, וכטעם "וגבר ימות ויחלש, ויגוע אדם ואיו" (איוב יד יו"ד), ואמרו ז"ל (ב"ב טז סע"ב) שבצדיקים נאמרה לשון גויעה, והוא ממה ששם "יגע" בהנחתו הראשונה הונח בבחינה הגשמית על בטול התנועה, והוא ענין מיתת הצדיקים שאין במיתתם כ"א בטול התנועה הגשמית, כי הנפש תשאר בתנועתה:

[ז] ובג' (ב"ב שם) הקשו, והא דור המבול נאמר בהם גויעה, ומתרץ גויעה ואסיפה קאמרינן, וכתב הרמב"ן ז"ל כוונתם, כי הגויעה מיתה בלא חולי מכאוב, ובלא יסורין וכשיזכיר הכתוב כן עם זכרון המיתה כמלת ויאסף או וימת תרמוז למיתת הצדיקים:

בשיבה. גימטריא אברהם אבינו, שהוא שאל הזקנה, וכשהאדם מלבין זקנו עושה תשובה ומכין עצמו לעולם שכלו טוב, וזו הוא שיבה טובה בגימ' ז"ך, שזכך עצמו: