בראשית כה:ל מפרשים: בית הלוי, דגל מחנה אפרים, רקנאטי וחתם סופר

הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. לפי פשוטו הוא דהתבשיל היה של עדשים, ואז היה זה מאכל מיוחד לאבילות וכמו שכתב רש"י דמש"ה בשל עדשים דבאותו יום מת אברהם, ונתבייש עשו בעצמו אחר שרואה בבית אבילות והוא להוט אחר אכילה ושתיה כדרך הזוללים ושכורים ועשה עצמו כאינו מכיר כלל בהתבשיל מהו וכי הוא עדשים וע"כ קראו בשם התואר האדום האדום הזה כאילו אינו יודע כלל מה הוא רק שרואה שהוא תבשיל אדום, וע"כ גם כן לא רצה לאוכלו כדרך האנשים אוכלים דמיד שיפשוט ידו בקערה ליקח ממנו כף אחת הרי יראה בעיניו שהוא עדשים, ונתייעץ שהוא יפתח פיו ויעקב ישפכם מן הקדירה לפיו בלא ראות. וע"כ אמר הלעיטני נא ונתן טעם כי עיף אנכי ואין בי כח לפשוט ידי לפי, וכל דבריו היו במרמה:

ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וכו' צריך להבין כפל האדום וי"ל דזה גלוי לכל בעלי הדעת כי סוד האדם הוא בכל העולמות ובכל הדוממים וצומחים וחיים ונבין זה ע"ד משל ודמיון כשאדם אינו אוכל כמה ימים הוא יכול למות ברעב וכשאוכל כזית לחם הוא משיב נפשו בזה ממילא נשמע שיש בכזית זה סוד אדם שלם והיינו החיות הרוחניות שבתוכו כח אלוקות אשר הוא בסוד אדם וכן הוא בכל הדברים והוא החילוק בין הצדיקים עובדי ה' ובין רשעי ארץ ר"ל כי הצדיקים מדבקים עצמם תמיד בכל דברים גשמיים לשורש החיות שבהם ד"מ כשהצדיק אוכל אינו אוכל רק לשובע נפשו הרוחניות שיוכל לדבק עצמו בעבודת הבורא ב"ה: וכן בכל הדברים הגשמיים כשעוסק בהם אינו מדבק לגשמיות הדבר רק לפנימיותו סוד חלק אלוה שבתוכו ולכן יש צדיקים שגופם זכים ג"כ והרשע עושה להיפוך אינו מדבק עצמו כלל לרוחניות הדבר רק לגשמיות הדבר וידוע שדבר המחיה כל הדברים היא חכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית גם החכמ' תחיה בעליה והחכמה נקרא בשם בכור וזהו קדש לי כל בכור כי הוא חכמה שהוא בחי' קודש ולכן כשראה יעקב בדברי עשו שהכפיל בדבריו מן האדום האדום הזה ורימז בזה שאינו חפץ כלל ברוחניות הדבר רק מן האדום הזה שהוא ממש הגשם: אז אמר מכרה כיום את בכורתך לי שלא יהיה לך שום חלק כלל בחיות כל הדברים שהוא בחי' בכור כנ"ל נמצא עולה יפה התכת הפסוקים אחר דברי עשו הלעיטני נא וכו' אמר לו יעקב מכרה את בכורת' לי כי זה תלוי בזה כנ"ל: וזהו חלק עוה"ז ועוה"ב שאמרו חז"ל שחלקו ביניהם והבן רוב דברי אלו קבלתי ע"פ הקדמה ששמעתי מן המנוח מוהר"ר נחמן הארידענקיר זללה"ה:

ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום. הלעיטני הפך צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי ג כה) כי קללה שרויה במעיו. מן האדום בראשית רבה הוא אדום ותבשילו אדום ארצו אדומה גבוריו אדומים לבושיהם אדומים ופורע ממנו אדום ולבושו אדום. הוא אדום שנאמר ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדום שנאמר הלעטני נא מן האדום. ארצו אדומה שנאמר ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדומים שנאמר מגן גבורהו מאדם (נחום ב ד'). לבושיהם אדומים שנאמר אנשי חיל מתולעים (שם). פורע ממנו אדום שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש ה י'). בלבוש אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך (ישעיה סג ב). והבן כל זה:

הלעיטני. אֶפְתַּח פִּי וּשְׁפֹךְ הַרְבֵּה לְתוֹכָהּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל אֲבָל מַלְעִיטִין אוֹתוֹ: