בראשית כה:לא מפרשים: חידושי הרי"מ, בית הלוי, בן איש חי ורקנאטי

מכרה כיום כו'. תמוה מאוד ע"ש רמב"ן מה כיום גם השבעה כיום כו'. חנני ה' ית' הנה מחייבי' לזכור מכת בכורות כל יום. והוא שבכורי ס"א מעכב על בני בכורי ישראל על ענין הראשית שיש בלב ישראל להש"י שיהי' סובב כל חיי' ע"ז כמ"ש הוא חייך. אותה הנקודה נק' ראשית וכשהשי"ת מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מתחדש זה הראשית בלב כל אחד מישראל וכל אומה מן ע' אומות יש לכל אחד ראשית אחר זו ניאוף וזו ממון ולזו כבוד וכדומה עיקר נקודתם. וזה שהחזיר התורה כו' תשובת ישמעאל ועשו וכדומה. במצרים הוא נכלל כל המידות המכסים על הקדושה וירדו ע' נפש ונתבררו עד שיצאו והכה בכוריהם ונתגלה בכורו ישראל כמ"ש כה כו' בני בכורי ומה שנעשה ביציאת מצרים מועיל בכל יום וע"י מכות בכורות נתגלה ראשית של ישראל ולפי שלא היינו ראיי' כו' ביד חזקה ולכך רדפו ויצעקו והי' גמר הגאולה סמוך לתפלה כן נסמכו כו'. זכרתי כו' אהבת כלולותיך שהגם שבהתפשטות המידות לא נתבררו כראוי. עכ"ז הנקודה שנק' ראשית הוא כראוי ועי"ז ספרו מ"ט יום לברר מזוקק שבעתים. ואז רדף ראשית גוים שעמלק הוא כלל הראשית שלהם שנגד הנקרא כללות שבלב ישראל ונקרא ברית בזה הוא הקישור והדיבוק להש"י בכל חיות וכוחות שלנו. וז"ש בלעם טוב לך להיות נעבד מע' אומות הוא שאם יכניעו כל אחד רע שלו. כבוד יותר משיתבטל הרע ויעבדו בנקודה הכללית שזהו ענין ישראל וישורון והש"י השיב טוב פת כו' ושלוה כו' מבית כו' זבחי ריב היינו לחם כל א' וכוונת הרשעי' לגנוב מהקדוש' שישאר הרע והפסול' בעולם וזהו נוגה דגנב ומפתי כו' והכח בא ממה שיש בישראל שגונבים מהקדושה כדי שיהי' להם נייחא בעולם. וזהו ע' של עמלק וע' של בלעם וע' של עשו שיש בהן עין רע. ויוסף פורת עלי עין ועמד שלא יביט ברחל שהיא כנסת ישראל. וזהו בכורה שלו שרוצה לעבוד במידות רעות שלו. ולפעמים לבטלם שיהי' טוב ורע בעולם מעורב. וז"ש יהי' רשע זה מקריב שהקרבנות שלו יהי' להמשיך ולהגדיל כח התערובות כמו בלעם בקרבנות בלק וזהו נוגה כאור שמפתה שנראה ג"כ כיום ולא כחושך. וזו שקנה ממנו הבכור' שהוא כיום שאותה הארה שהוא כיום תהי' של יעקב ויבטל להקדושה שלא לגנוב וממילא נעשה החשמל שכ' ומתוכה כו' שהוא המלבוש כ"כ בדברי האר"י ז"ל והוא הכתונת אור בגדי אה"ר וירא ריח בגדיו אח"כ שמזה בא ריח בגדיו: יוסף משותא שצווח ביסורין הגדולים שנעשו לו אוי לי שהכעסתי בוראי לא על היסורין כמ"ש הרמב"ם ז"ל הטעם בגט מעושה כדין כמ"ש במדרש על זית כו' וזה ריח לה' שחלבנה ניתן ע"י תערובות בסי' קטורת כשנשרף לא כשהוא קיים וזה גיאות נוגה שע"י פרישתו מטומאה שהי' בו הוא בחילא סגי שבע"ת עומדים ואין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אולם זה רק כשנשרף ונתבטל אל הקדושה והוא עפר תחת רגלי צדיק לא כשמתגאה. ובזה נופל לנוקבא דת"ר וע"י שבטל לפעמים להקדושה יש לו כח אחר כך להתגאות. והוא מנפלאות הבורא ית' שלולא יניקתם מהקדושה אין שום חיות להס"א רק מהנ"ל שהיא לפעמים ודרך מקרה וז"ש ויקר כו' גם אשר קרך. לא באלה חלק יעקב רק קבלתו עול מלכות שמים הוא להיות תמיד תחת עולו של הקב"ה קבוע שלא להפריד רגע א' וז"ש הולך למות שהילוך שלו בעבודה הוא למות לבטל את עצמו ואינו חפץ בביטולו ומכר זה ליעקב מזה נעשה שבעלי תשובה מישראל להם ריח הנ"ל כשמתים על קידוש השם ועי"ז נעשה מחיית עמלק:

מכרה כיום את בכורתך לי. הנה כבר חקרו היאך נכון לפתות לאחיו למכור הבכורה ובפרט בעד עדשים. והענין דודאי לא על ממון ירושה היה הכוונה וגם מי יודע אם גם אז קודם מתן תורה היה נוהג שהבכור נוטל פי שנים. וענין הבכור לפי הנראה היה אז רק לענין מעלה ולקום על שם אביו. והנה הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ודרשו ביצחק ולא כל יצחק, וזהו האוחז מעשיו יהיה מיוחס להקרא בנו. ואחרי כי עשו יצא לתרבות רעה באותו יום וא"כ אין שום נ"מ לעשו בבכורה כי איך יקרא בכור אחרי שאינו נקרא גם בן. וכל בכורתו של עשו אינו רק להחסיר ליעקב שהוא לא יהיה בכור אבל לעשו אינו מעלה כלל, וזהו שביקש יעקב ממנו שימכור אותה לו דהרי הוא זה נהנה וזה לא חסר, וזהו ג"כ שהשיב לו עשו ולמה זה לי בכורה, אמר דלו אין שום נ"מ בהבכורה כלל אחרי שאין ברצונו להיות בנו כלל. וזהו שאמר הכתוב במעלות ישראל בני בכורי ישראל, ולכאורה במלת בכורי הרי כלול ג"כ שהוא בנו רק בא לשלול לעשו ואמר דלישראל יש שני המעלות דהם בני וגם בכורי, ובא לשלול לעשו דלא די שאינו בכור רק אינו גם בן כלל:

מכרה כיום את בכורתך לי נ"ל ע"פ מ"ש רבי עקיבה בפסוק וישליכם אל ארץ כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם אין חוזרין וז"ש מכרה כיום שהולך ואינו חוזר כן מכירה זו אין לה חזרה וחרטה ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים כי אחזו בלמוס ואמר שמא יטעון כי אנוס הוא מצד חולי הבלמוס לכך נתן לו לחם כדי להסיר החולי ממנו ואח"כ נזיד עדשים:

מכרה כיום. כְּתַרְגּוּמוֹ כְּיוֹם דִּלְהֵן, כַּיּוֹם שֶׁהוּא בָרוּר, כָךְ מְכֹר לִי מְכִירָה בְרוּרָה: