בראשית כה:לב מפרשים: מדרש לקח טוב, חתם סופר, רש"י ודברי דוד

ותרא את התיבה בתוך הסוף. אמרו לה אמהותיה גבירתנו מנהגו של עולם מלך שגוזר גזירה, אם כל העולם כלו אין מקיימין אותה, בניו ובנותיו ובני בניו מקיימין אותה, ואתה? עוברת על גזירת אביך, שהוא גוזר אם בן הוא והמתן אותו, ואתה מחייה אותו, בא גבריאל וחבטן בקרקע, היינו דכתיב ונערותיה הולכות על יד היאור, הולכות למיתה, כענין שנאמר הנה אנכי הולך למות (בראשית כה לב).

*הנה אנכי הולך למות עי' בפי' הרמב"ן שאמר דמעלות הבכורה הוא להיו' הבכור נכנס תחת האב לגדולתו וכיוצא בזה ולזה אין מעלה אלא לאחר מות אביו ועשו אמר שהוא בכל עת בסכנת מות בין גדודי חיות ולסטים אבל כשברכו אביו על חרבך תחי' הי' המכירת בכורה כמקח טעות כיון שפי' שטעמו משום הולך למות, ואי מכירת בכורה אינו חל גם הברכה אינה דזה תלי' בזה כפרש"י לקמן שדאג יצחק שמא שונה הסדר ולא הי' הברכה חשוב לכלום דהוי כאילו היא בטעות ולכך אמר עשו בלבו ע"י לבו ע"י שלא הי' לבו שלם והי' טעות במכירת בכורה וממילא נמי בברכה אמר שכשיקרבו ימי אבל אביו ואהרגה כי סבר שאין ממש בברכה כדלעיל:

הנה אנכי הולך למות. (מִתְנוֹדֶדֶת וְהוֹלֶכֶת הִיא הַבְּכוֹרָה שֶׁלֹּא תְהֵא כָל עֵת הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי יִטֹּל אוֹתָהּ, וְעוֹד) אָמַר עֵשָׂו: מַה טִּיבָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זוֹ? אָמַר לוֹ: כַּמָּה אַזְהָרוֹת וָעֳנָשִׁין וּמִיתוֹת תְּלוּיִין בָּהּ כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ, אֵלּוּ הֵן שֶׁבְּמִיתָה: שְׁתוּיֵי יַיִן וּפְרוּעֵי רֹאשׁ; אָמַר: אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת עַל יָדָהּ, אִם כֵּן מַה חֵפֶץ לִי בָהּ?