וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹרָת֖וֹ לְיַעֲקֹֽב׃
פני דוד
השבעה לי כיום וכו'. יש לחקור מאחר דיעקב אע"ה ידע דעשו עע"ז ובה שעתא כפר בעה"ב ות"ה וכו' איך השביעו ובמה בטח בשבועתו. ונראה דכיון דהוא שבועה להבא אין לחוש כל כך והאיכא רבוואתא דסברי דהעובר על שבועה דלהבא אינו נפסל כמבואר בח"מ סי' ל"ד. ותו דבטח דהוא וזרעו יעשו שיקיימוה בעל כרחו. ותו מפני יצחק אע"ה אם ידע הדבר יצוה לעשו בתוקף גדול שישמור הדבר. וגם כל העולם כה יאמרו לעשו לשמור שבועתו:
חתם סופר
וימכר את בכורתו ליעקב, ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת, יתכן דהאי וישת היינו יין שהכין יעקב להברות האבל, וכיון שהי' במכירה זו יין הוצרך לגמור המכירה בשבועתו טרם נתן לו יין דבנגעו בו נתנסך ושוב הוה הבכורה דמי יי"כ עיי' מס' ע"ז דף ע"א ע"א כי כייליתו חמרא לנכרים וכו' ע"ש:
חנוכת התורה
במדרש רבה. ויאמר יעקב אל עשו השבעה לי וגו'. מה ראה יעקב שמסר נפשו על הבכורה. ומתרץ אמר יעקב רשע זה עומד ומקריב על גבי המזבח וכו' עכ"ל. ויש לדקדק וכי איזה סכנת נפשות היה לו ליעקב בשעת קניית הבכורה שהקשה המדרש שמסר נפשו. ועוד קשה דהוה ליה לבעל המדרש להקשות קושיא זו תיכף על הפסוק מכרה לי. ויש לתרץ על פי מה דאיתא בגמרא במסכת שבועות דעל כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו לבד ועל שבועת שוא נפרעין ממנו וממשפחתו לפי שמחפין עליו. לפי זה יובן דדוקא כאן הקשה המדרש מה ראה יעקב למסור נפשו על הבכורה דאמר לעשו השבעה לי ואם עשו יעבור על השבועה יהא נפרעין גם ממשפחתו אם כן היה יעקב גם כן בסכנת נפשות. לזה מתרץ המדרש במתק לשונו אמר יעקב רשע הזה עומד ומקריב וכו' וכיון דהיה קורא אותו רשע נמצא דלא היה מחפה עליו והיה בטוח שלא יענש אם כן לא מסר נפשו כלום: