וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה וַיֶּט־שָׁ֖ם אָהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃
מלבי"ם באור המילות
קראו בשמו. קריאה בשם ה' בא לרוב על הפרסום, (בראשית יב ח' יג ד', כו כה), ובכ"מ : עלילתיו. כמו שעלילה אצל בני אדם נבדלה מן פעולה ומעשה במה שמורה על פעולה יוצאת מתכונה נפשיית מוסריית כמו שבאר הרש"ף, כן אצל ה' יורה על הנהגה מיוחדת, ונבדלת מן פעולה ומעשה, שמורים על פעולות טבעיות, ומן נפלאות שמורים שידוד הטבע כי עלילות מורים הנהגה השגחיית ששרשה מצד דרכיו אשר כיוצא בהם אצל בני אדם יצאו מתכונה נפשיית, כמו רחמים וענוה וחנינה וחסד וכדומה :
מלבי"ם באור המילות
גאות. הגאוה הנאמרת אצל ה', מורה על שיתנשא על החקים הקבועים שיסד בעולמו אל ענין נשגב מהם, אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים רוכב שמים בעזרך, היא ההנהגה הקבועה אשר משטרה בשמים. ובגאותו שחקים. הנהגה מעולה ממנה הנעלמת בשחקים שגבוהים משמים כמו שבארתי בכ"מ :
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] ממה שמצאנו "בור כרה ויחפרהו" (תה' ז טז) נראה כי החפירה עמוקה יותר מן הכריה, ואפשר לחפור אחר הכריה, וא"א לכרות אחר החפירה, ונראה עוד כי כל לשון חפירה, עיקרו לשון חקירה ודרישה, דוגמת "ויחפרו לנו את הארץ" (דבר' א כב), ובעבור כי הכורה צריך להיות מרגל ולדרוש המקום הנאות לחצוב לו באר מים, לכן הוצאו בלשון חפירה (רוו"ה):