וַתִּהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃ (ס)
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יב] כן משפט הלשון בנקבות רבות לדבר הפעולה יחידה, ולא כן בזכרים, וכן "ידיו אמונה" (שמות יח יב) "בנות צעדה" (למטה מט כב) "חכמת נשים בנתה ביתה" (משלי יד א) ובעלי הלשון לא הזכירו שכן המנהג בנקבות לבדן וטעם השינוי הזה לא נתברר (רוו"ה):
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יג] ורש"י ז"ל פי' משרש מרה, ומלשון הכעסה וכן ת"א ויוב"ע, וכן פי' הרלב"ג, ועיין ברא"ם שפי' ג"כ משרש מרה:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יד] גם שרש מרה, וכל לשון מרי עקרו משרש מרר, כי הבלתי שומע בקולנו גורם לנו עצבון, וגם רש"י ז"ל נראה שהבין כן, כי כתב לשון ממרים, ואח"כ הוסיף כל מעשיהם הי' לעצבון ליצחק ולרבקה, וכן (בישעי' סג י) "מרו ועצבו", מרו, כמו מַרְרו כחברו וְעִצְבו (שד"ל):
פענח רזא
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
מרת רוח. לְשׁוֹן הַמְרָאוֹת רוּחַ, כְּמוֹ מַמְרִים הֱיִיתֶם, כָּל מַעֲשֵׂיהֶן הָיוּ לְהַכְעִיס וּלְעִצָּבוֹן: