וַעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּעֲב֛וּר תְּבָרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃
בכור שור
בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. כי במתנה שאתן לך אינו יכול לערער כלום דדין בכורה לא שייך גבי מתנה ואני אתן לך כל השררה כמו שאמר יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים דדין בכורה לא שייך אלא בירושה והכי נמי אמרו רבותינו המחלק נכסיו על פה ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור דבריו קיימין, ומשום הכי אמר לו לברכו לפני מותו שלא יפסיד במה שמכר בכורתו ולפיכך אמר לו עשה לי סעודה שהרי נתת בכורתך בשביל אכילה אחת ואני אשיבנה לך בשביל סעודה ושם אמשילך ועוד כי דרך השרים לעשות סעודה כשמקבלין שררה וכן הוא אומר ויזבח אדוניהו שור ומריא וגו':
חזקוני
והביאה לי ואכלה הרי מכרת לאחיך בכורה בשביל הנאת סעודה אחת ובהנאת סעודה אחת אחזירנה לך שאתן לך כל השררה כדכתיב הוי גביר לאחיך.
אם למקרא
בעבור תברכך נפשי. כלומר נפשי שהיא קרובה להפרד מהגוף רוצה אני שתברככה בעודני חי כמוך בגוף ונפש, כי הנפש מחוברת עם הגוף לה יחס עם ב"א יותר מהיותה נפרדת ממנו, ואמר נפשי ג"כ לרמוז כי תכלית הברכות הוא דבר רוחני מתיחס אל הנפש בעצם, והוא פרסום אלהותו ית' בעולם ע"י ישראל, והיא ברכת אברהם — והראיה הגדולה שכשבאה רבקה לצוות את יעקב תחת תברככה נפשי אמרה ואברככה לפני ה', לפני מותי, הרי שביארה עניין ברכת הנפש שהיא לפני ה' כלומר דבר הנוגע לרוחניות, ויעקב בשכפל הדברים לפני יצחק אמר בעבור תברכני נפשך, והוא לא שמע מיצחק רק מרבקה שלא אמרה רק לפני ה' הרי שברכת הנפש והברכה לפני ה' אחד הוא, כי הנפש היא תמיד לפני ה'