וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃
בכור שור
ורבקה אמרה. כשם שיצחק מחזיר אחר טובת עשו כך היא מחזרת לטובתו של יעקב שהייתה אוהבתו:
אור החיים
וְרִבְקָה אָמְרָה. אָמַר תּוֹסֶפֶת וָא״ו כִּי הִסְכִּימָה הִיא לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשְּׁרוּיָה עָלֶיהָ.
העמק דבר
הביאה לי. לביתי כשהוא חי ועשה לי מטעמים. וכך צוה באמת אלא שלא נתפרש לעיל בדבר יצחק שאין נ״מ בזה שם. אלא כאן שרק בזה האופן הי׳ לה מקום להשיא ליעקב לעשות כדבריה. דבל״ז היה לו לחוש שמא יביא מטעמיו מתוקנים בשעה שהוא עומד לפני יצחק ע״כ אמרה לו כי כך צוה לו. או כך הי׳ מנהג יצחק שלא לאכול מהמבושל בבית עשו. שהרי ידע את כלותיו חשודות להכשילו באיסורין והוא נהג כפי התורה. מש״ה בע״כ יביא עשו להכין תחלה בבית יצחק ותראה לתקן הדבר לפי הענין: