וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ג] ואו"ת "עלי איתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי" וכן פי' הרלב"ג, אולי ידעה זה בנבואה שלא יקללהו אביו, והרד"ק פי' אם יקלל לא תנוח הקללה עליך כ"א עלי כי אני גרמתי לך, ועיין ברדי"א מה שפי' בזה:
אבן עזרא
עלי קללתך. אל תפחד שיקלל, ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך, וזה משפט דברי הנשים והגאון פי' עלי להסיר קללתך, וי"א חלילה לכזב הנביא רק הוא כן:
רשב"ם
עלי קללתך - עלי ועל צווארי כלומר: כי הייתה בוטחת במה שאמר לה הקב"ה: ורב יעבד צעיר.