וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ד] יש הבדל בין מלת אני, ובין מלת אנכי, מלת אני, שוללת התואר, ומלת אנכי שוללת גוף אחר שכשיאמר ד"מ אני עומד, הוא שולל משיהיה גוף המדבר יושב או שוכב, וכשיאמר אנכי עומד, שאז מלת "אנכי" נושא הוא שולל משיהי' גופים אחרים עומדים, וכן כאן מלת "אנכי" אינו מחובר עם עשו בכורך, וטעמו אחר שאלת מי אתה אמר יעקב בדרך קריאה אנכי ! כלומר מה שאתה רוצה לדעת מי אנכי, אנכי מי שאנכי, אך אשיבך שעשו הוא בכורך, משיא בזה את אביו לדרך אחר בהפסקת דברים אחר מלת אנכי, ואח"כ גומר ראשית דבריו להודיע מי הוא המדבר מלת אנכי ואמר עשיתי כאשר דברת אלי, קיימתי זה כמה פעמים מה שצוית עלי לעשות, והיטיב ביאר בזה הח' רש"פ (חשק שלמה שרש אן) ועיין (למעלה יח כז קרני אור הערה לח):
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ה] והנה אעפ"י שלא יצא לצוד השדה, אלא הלך לו אל הצאן היה יכול לומר מצידי, כי שם זה יאמר גם לכל מיני מזון המזומנים לאכול, כמו "ויקחו האנשים מצידם" (יהושע ט, יד):
בן איש חי
עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצדי י"ל בשלמא אומרו אנכי עשו בכורך לא שיקר ח"ו כי אחר שקנה הבכורה נעשה במקומו כמו ראובן שקנה מלוי שטר שיש לו על שמעון שיאמר אני בתביעתו אני לוי אך מ"ש עשיתי כאשר דברת אלי אימתי דבר עמו ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בספר עומר השכחה על רבינו יצחק אברבנאל ז"ל שכתב על שטר ההסכמה של השרים להרוג את המלך בזה הנוסח אם השרים הסכימו אני לא אברח וחתם שמו תחת דברים אלו ואח"כ ברח למלכות אחר וסו"ד פירש דבריו הנז' כך אם השרים אני לא כלומר לא אסכים עמהם אלא אברח דתיבת לא אינה דבוקה עם תיבת אברח אלא עם הקודם יע"ש וכן כאן כשהוציא יעקב אע"ה דברים אלו מפיו היה מחלק אותם בלבבו כך עשיתי כאשר דברת כלומר כאשר דברת לעשו אלי קום נא שבה ואכלה ר"ל אלי תקום ולא לעשו דתיבת אלי דבוקה עם קום נא ואינה דבוקה עם דברת ונ"ל בס"ד אומרו קום נא שבה כי יצחק אחוז במדת הגבורה והנקוד של גבורה הוא נקוד שבה כנודע לכך קורא אותו שבה: