בראשית כז:כז מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, זרע קודש, מדרש לקח טוב ואדרת אליהו (ר' יוסף חיים)

[ו] ודעת רש"י ז"ל לא כן בפי' (למטה כט יג), וכן ישיג הרש"ד על הח' ז"ל וכתב ולא ידעתי מנין לו זה וכמדומה מהוראת הכתובים שמנהגם היה שכל נשיקה תהיה בפה, כי מצאנו הלמ"ד שתשמש במקום את, כמו "הרגו לאבנר" (ש"ב ג ל) וכן מנה הרד"ק במכלל (ד' קטן דף נז ע"א וע"ב) ענין הנשיקה עם למ"ד בין אותן המשמשות במקום את, וגם בשרשים שרש "נשק" לא חילק ביניהם, ועיין למטה (כט יב הערה ד):

[ז] הצווי בזה אינו לאדם מיוחד אלא כן דרך הלשון לומר לשון הצווי שלא לאדם מיוחד אלא למי שיהי' והוא על דרך מליצה, וכן "אמר למלך ולגבירה" (ירמי' יג יח) ופי' שם הרד"ק "זה הצווי אינו לאדם מיוחד אלא לכל מי שיהיה וכן "ראה ריח בני", והרש"ד כתב, שאיננו צווי רק היא קריאה וענינה כמו "הנה" ולכן נמצאת גם לרבים, "ראה אנכי נותן לפניכם" (דבר' יא כו) שלא ישתנו בכל מקום, שהם לסימן הקריאה לבד:

[ח] ובב"ר (פ' סה ילקוט רמז קטו) מלמד שנכנס עם יעקב ריחו של ג"ע שנאמר כריח שדה אשר ברכו ד':

וירח וגו'. וַהֲלֹא אֵין רֵיחַ רַע יוֹתֵר מִשֶּׁטֶף הָעִזִּים? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן;