וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃
מדרש לקח טוב
ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה. הכפרת מדת ארכה ורחבה נאמרה [ומדת עוביה לא נאמרה], וכשהוא אומר על פני הכפרת קדמה (ויקרא טז יד), למדנו עוביה טפח, כתיב הכא פני, וכתיב התם מאת פני יצחק אביו (בראשית כז ל), ואין פני אדם פחות מטפח.
תפארת שלמה
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב כו'. וכתיב אח"כ קום לך פדנה ארם וכו'. ואל שדי יברך אותך כו'. יש לדקדק בפסוקים האלו דמקודם כתיב כאשר כלה יצחק לברך משמע כי סיים הברכות כולם ואח"כ כתיב עוד ויברך אותו. אך הרמז בזה כי צריך להתבונן בזה בכוונת יצחק אבינו שלא הי' רצונו תיכף לברך את יעקב רק רצונו הי' לברך את עשו. אך הענין עפ"י מ"ש בפי' פחד יצחק משפטינו האירה. פי' שיצחק הי' מתפחד לברך את יעקב בברכת עוה"ז כי הוא הי' ירא לבל יזוח דעתו וישמן ישורון כו' ע"י תאוות עוה"ז. לולי כי רבקה אמנו שהיא השכילה בחכמה ובדעת להבין כי גם טובת עוה"ז מסייע לאדם לעבוד הבורא בהרחבת הדעת. וז"ש בפ' חיי שרה והי' הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כדך כו' אותה הוכחת לעבדך ליצחק. פי' תהי' הוכחה והתנגדות למדתו של יצחק בחי' הפחד כנ"ל רק לעורר רחמים וחסדים והשפעות טובות. וז"ש כאשר כלה יצחק לברך את יעקב. כלה. כל ה'. פי' ע"י ברכותיו נעשה היחוד למעלה בה' האחרונה בשם הוי' ב"ה. לכן כאשר נמשך שפע הברכות למעלה ע"י היחודים כתיב עוד ויברך אותו כו':