כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּרֲכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
בשמוע עשו את דברי אביו וגו' ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי. לכאורה יל דאיך עשו שהוא גברא אלמא ורע בליעל תכף ומיד יודה בברכה של יעקב ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי דמדברים אלו מוכח שהודה בברכה של יעקב אלא שרוצה שגם לו יברך ומה גם דעשה עצמו בזה טפל ליעקב דכן משמע לשון גם שא"ל ברכני גם אני והלא היה לו תחלת הכל לטעון טענה אלימתא שיעקב לקח הברכות במרמה ולא זכה בהם והיה צריך לחזור בהם יצחק ח"ו ולעשות בו משפט ח"ו על הרמאות ושיחזור ויברך באותם הברכות לו דוקא ואיך תכף הודה ולא טען כלום ואדרבה עשה עצמו טפל ואמר גם אני ויובן בס"ד טעם לזה והנה תחלה נקדים דברי המדרש והביאו הדב פני דוד ז"ל וז"ל כיון שהזכיר לו בשר בכה אמר אני שנתן לי עדשים לקח בכורתי אתה שהאכילך בשר לא כ"ש עכ"ל ע"ש. והנה לכאורה דברי עשו אלו צריך הבנה דמדבריו נשמע שחושד את אביו שידע בו שהוא יעקב וברכו מכח ששחדו בבשר שהביא לו דכן משמיעים דבריו שא"ל אתה שהאכילך בשר לא כ"ש שתתן לו הברכות ואי לאו הכי כוונתו מאי כ"ש הוא דקאמר ליה ואיך יתכן לומד זאת שחשד את אביו שידע בו שהוא יעקב וברך אותו ולא עמד בדבורו שהבטיח לעשו בשביל בשר שהביא לו ומה גם דהרי גם עשו הוא הלך להביא לו בשר. ואמנם יובן בס"ד שעשו ראה מה שעשה לו יעקב אע"ה בעת שקנה ממנו הבכורה שעשה המכר חזק ואמיץ ככל דרכי ההקנאות ובשבוע' ג"כ כדי לצאת ידי חובת כל הסברות ושיהיה המכר קיים ואמיץ כפי הדין אליבא דכ"ע ומזה הבין והכריח בדעתו שיעקב אע"ה כ"כ ממונו חביב עליו דמשום כדי שלא להפסיד העדשים על חנם עשה המכירה חזקה כפי הדין ככל דרכי ההקנאות כדי שאח"ך לא יוכל עשו לטעון ולערער על מכירת הבכורה ואז לא תהיה אכילת העדשים שהאכילו על חנם כי עשו מרוב שהבכורה היתה בזויה אצלו כדכתיב ויבז עשו את הבכורה לכן לא נכנס בדעתו שהחיזוקים שעשה יעקב בשביל יקר הבכורה כדי להחזיק בה אלא חשב שיעקב מצד עצמו אין לו כ"כ חפץ בבכורה ורק בשביל כדי שלא להפסיד עדשים בחנם עשה זאת. והנה עתה כשהבין שיעקב בא במרמה ולקח הברכות לא נצטער מזה כ"כ כי אמר ודאי יש לו טענה גדולה לטעון על יעקב ולחזור וליקח ממנו הברכות מאחר שיצחק ברכו בטעות ח"ו שבא במרמה וחשב שהוא עשו ובודאי שלא קנה הברכות ואמנם כיון ששמע שהביא יעקב ליצחק בשר התחיל לצעוק ולבכות כי אמר ודאי כבר נד ולד יען כי אני יודע ביעקב שממונו חביב עליו ולא שדי זוזי בכדי יען שאני רואה בעת שנתן לי עדשים לא קבל ליתן בחנם אלא עשה במה חיזוקים בדרכי הקנאות ולקח הבכורה כפי הדין במעט עדשים ואם על מעט עדשים כ"כ הקפיד שלא יפסידם בחנם ועשה לזה כמה חיזוקים עד שלקח הבכורה כפי הדין אתה שהאכילך בשר שהוא שוה ממון יותר מן העדשים לא כ"ש שעשה כמה מיני חיזוקים כפי הדין באופן שלא אוכל לערער עליו אח"ך כי הוא ת"ח ומי יודע מה עשה המצאות וחיזוקים כדי לקיים הברכות בידו כפי הדין ולבטל טענתי כי ודאי לא נעלם מעיני יעקב שיש לי אח"ך טענה כזאת עליו ואיך יקבל להפסיד בשר על חנם ובודאי עשה חיזוקי' ועניינים המועילים לפום דינא כדי לבטל מעליו אח"ך כל מיני ערעור ולכך בכה שידע בזה שודאי לא נשאר בידו טענה על יעקב שודאי יעקב עשה הענין חזק בפי הדין בקשר אמיץ ולכן השתא אחד שבכה תכף ומיד אמר ברכני גם אני אבי שהודה בברכות של יעקב כי אמר מה לי לערער ואח"ך יבא יעקב ויסתור ערעורו בכמה חבילות של סברות וטענות המועילים לפום דינא ומי יבא אחרי המלך ובפרט שיעקב חכם ועשו עם הארץ ולכן אמר עשו בדעתו יותר טוב הוא להודות בברכת יעקב ולבקש ברכה אחרת לעצמי ולא עת לעסוק עתה בטענות ותביעות עם יעקב ואח"ך יצא קרח מכאן ומכאן ולכן תכף הודה ואמר ברכני גם אני אבי:
תפארת שלמה
כשמוע עשו כו' ויצעק צעקה גדולה ומרה. יבואר עפ"י המד"ר בשכר ב' דמעות שנפלו מעשו וכו'. ורמז על הגלות בפסוק הזה. ומר"ה מ"ר ו"ה כמ"ש צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי והפירוד בין ו"ה הוא באותיות מ"ר בגימ' עמלק. גם במגלת אסתר אצל מרדכי בגזירת המן כתי' ג"כ צעקה גדולה ומרה לרמז על הנ"ל. אך הצדיקים בקדושתם הכח בידם להפוך מדה"ד לרחמים ובידם לעשות צירוף אחר מתיבת מ"ר לתיבת ר"ם כמ"ש רם על כל גוים ה'. שיהי' השם מלא במדה"ר:
מלבי"ם
כשמע עשו, שאביו הסכים על הברכה, ויצעק ויאמר ברכני גם אני אבי, עשו לא עלה בדעתו שברכתו היה רק בעבור יעקב, וא"כ הלא האב יכול לברך כל בניו בעושר ובממשלה וכל טוב: