בראשית כז:לו מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בן איש חי וזרע קודש

[יג] והרשב"ם פי' הכי קרא שמו יעקב בתמיה, הלמען אשר קרא שמו יעקב בשעת לידה בשביל שידו אוחזת בעקבי ונמצאת אני בכור והוא פשוט, והי' לו ליטול פחות ממני, יטול פי שנים ממני:

[יד] ואונקלס ויוב"ע תרגמו "שבקת" שפי' מלשון עזיבה, תרגום אשר לא עזב חסדו (רות, ב, כ) די לא שבק טיבותיה, וכדעת הח' ז"ל, והרמב"ן, לא עזבת אצלך שום ברכה בעבורי, ורש"י ז"ל פי' לשון הפרשה, וכן הרד"ק בשרש "אצל" הביא בסופו פירוש אחר מלשון הפרשה עיי"ש:

את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. לכאורה י"ל תיבת עתה שפת יתר הוא והו"לל והנה לקח ברכתי ומה בא לדייק בתיבת עתה. ויובן בס"ד ע"ד שכתב הרב אוהל יעקב ז"ל בפרשה זו וז"ל נעיר עוד על שאלת רבים מגדולי המפרשים ע"ה מה ראה יצחק אע"ה לבחוד את עשו לברך אותו בטובות נשגבות כאלה מטל השמים ומשמני הארץ הלא גם אם נחליט שלא היה מחזיק אותו לאיש רשע עכ"ז וכי לא ידע כי אחיו הקטן טוב ממנו וא"כ מדוע משך עצמו מלברך את יעקב איש תם בברכות וטובות העולם. ואחשוב בהתרת הספק הזה ע"ד עשיר גדול שהיה לו כמה ענייני מסחר ואמר כל אות הרבה והיה לו ג"כ בית אכסניא מוכרה מאכלות ומשקים ולא היה עוד בעיר ההיא בית אכסניא זולתו ע"פ משפט שר העיר והיו לו שני בנים אחד חכם וישר והשני זולל וסובא מבזבז נכסיו ויהי ביום הנחילו את בניו את אשר לו נתן לבנו השכור כל נכסיו ולבנו הב' לא נתן בלתי בית משתה היין אשר לו. וישאלוהו על עילת הדבר וענה ואמר הלא ידעתם כי מטבע האב לחוס על בנו גם כי נבל בן מביש להיות עצם מעצמיו ובשר מבשרו על כן יעצתי בחכמה להשביע אותו על כל פנים על זמן מועט בהון עושרי וסגולתי אמנם ידעתי גם ידעתי כי לא לו יהיו כי לקץ הימים יהיה הכל ביד בני החכם והנבון כי זה יתן בכוס עינו ולבו שם כל הימים כדרכו מאז וזאת לא ימצא בלתי ביד בני המשכיל וכל אשר לו יתן בעד משתהו לא כן אם אתן כל הוני ורכושי לבני החכם ולו אתן את בית היין מה ממנו ישיג כל ימי צבאו כי מעודו לא יחפוץ ולא יבקר אחר ממסך הוא הדבר והוא הענין ביעקב ועשו שעליהם נאמר ולאום מלאום יאמץ ר"ל כח ועוצם האחד הוא מסבת דלות הב' ורפיונו היינו כי כשיהיה האחד דאוי לאבד סגולת טובותיו ע"פ דעת מעשיו יקחם ית"ש ויתנם לאחיו הטוב ממנו ולכן עלה על לב יצחק אע"ה לברך את עשו ברוב ההון ולתת כל טוב העולם בידו ואת יעקב יברך בכאשר תריד והכוונה כשיחטא עשו יקח יעקב ברכתו ממנו וקרוב הדבר כי עשו יחטא ואשם כל שעה להיות כל המעשים הרעים נמשכים לרגלו וכרוכים בעקבו ומדי עברו יאציל מברכתו ליעקב עד כי לזמן קרוב יהיה כל טוב עשו ביד יעקב ואך בזאת ימלא רצון שניהם איש איש כברכתו הנאותה אליו לא כן אם בהפך עכ"ד הרב ז"ל שם ע"ש דפח"ח. ונמצא לפי טעם המשל והנמשל הנז' הנה הגם שיעקב אע"ה לו נאות הברכות עכ"ז צריך שתחלה יהנה מהם עשו ואח"כ כשיחטא עשו ויאשם עד שתתמלא סאתו אזי יקחם יעקב וז"ש עשו את בכורתי כבר לקח והנה עתה לקח ברכתי עתה דייקא דהגם שגם אנכי ידעתי כי הברכות ראויות אליו ולא אלי עכ"ז לא בא הזמן והעת שיקחם הוא ועכ"פ צריכים להיות אתי תחלה ליהנות בהם זמן מה עד אשר יבא העת שבהכרח יקחם מאתי וזהו והנה עתה דייקא שעדיין לא בא לידי כלום לקח הכל:

הכי קרא שמו. לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, כְּמוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה, שֶׁמָּא לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם סוֹפוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְעָקְבֵנִי? תַּנְחוּמָא. לָמָּה חָרַד יִצְחָק? אָמַר שֶׁמָּא עָוֹן יֵשׁ בִּי שֶׁבֵּרַכְתִּי קָטָן לִפְנֵי גָּדוֹל וְשִׁנִּיתִי סֵדֶר הַיַּחַס, הִתְחִיל עֵשָׂו מְצָעֵק וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם, אָמַר לוֹ אָבִיו מֶה עָשָׂה לְךָ? אָמַר לוֹ אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר בְּכָךְ הָיִיתִי מֵצֵר וְחָרֵד שֶׁמָּא עָבַרְתִּי עַל שׁוּרַת הַדִּין, עַכְשָׁו לַבְּכוֹר בֵּרַכְתִּי, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: