וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כב] והרד"ק פי', כאלו קיבל תנחומין על מיתתך כי חושב להרגך, או מתנחם על מיתתו בעבורך אם יוכל להרגך, אינו חושש אם יהרגוהו אח"כ, והכוה"ק פי' מתנחם, לשון מתפאר ומתהלל, כי מסדרי התפלות שמשו למין נחמה לענין זה, כי סדרו בקדיש ברכתא, תשבחתא ונחמתא, הנה כללו לשון נחמה בעניני שבח ותהלה, והח' האמיתי ר"ש פלעסנער הראה דוגמתו בלשון ערבי:
רש"י
ויגד לרבקה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הֻגַּד לָהּ מַה שֶּׁעֵשָׂו מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ:
אבן עזרא
מתנחם. מגזרת נחמה והטעם זאת היא נחמתו שיוכל להרגך והגאון אמר מגזרת ווע"ד בלשון ערבי: