בראשית כז:מג מפרשים: מדרש לקח טוב, חתם סופר, אור החיים ומלבי"ם

וישם מראשותיו. לענין שאמרנו. מאבני המקום. על שם לוחות אבנים יבוא מראשותיו. שהתורה נקראת ראשית. שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב). לענין שאמרנו. כנגד אברהם יצחק ויעקב. כי האבות נקראו ראשית. שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה מצאתי אבותיכם (הושע ט י). ואמתת משמעו של פסוק אינו יוצא מידי פשוטו. כי מאבני המקום שם מראשותיו. כי לא היה עמו לא כר ולא כסת. כי אמרה לו אמו רבקה קום ברח לך אל לבן אחי חרנה (בראשית כז מג). אבל אעפ"כ ששכב במקום ההוא שכיבה נעימה שכב כי אין מעצור לה' שלא לתת רכיכות באבן כמו בכר וכסת.

אל אחי חרנה, שוב כתיב פדנה ארם ובר"פ ויצא כתיב חרנה ובסוף הסדר כתיב פדן ארם, ונראה שם המדינה ארם, שני מדינות סמוכות ארם נהרים וארם צובה, נקראו פדן ארם, ושם העיר חרן, ובתואל ולבן נקראו על שם המדינה ארמיים ולא על שם מקומם חרן:

וְעַתָּה בְנִי. פֵּירוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב:י): וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, וּפֵרוּשׁ כִּי אֵין אָדָם בָּטוּחַ בְּחַיָּיו אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד, וּבָזֶה יִהְיֶה תָּמִיד בִּתְשׁוּבָה. לָזֶה אָמְרָה וְעַתָּה וְגוֹ׳ קוּם בְּרַח וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְעַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר עֵשָׂו אֶלָּא ״יִקְרְבוּ״ וְגוֹ׳, אֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת יִצְחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְיוֹצִיא מַחְשַׁבְתּוֹ לַפּוֹעַל: