וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשָֽׁהּ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[יד] ודעת הרמב"ן ז"ל שהשמן היה לנסך, וכן סיים הרד"ק גם הרלב"ג, וכתבו "או אולי היה זה לעבודה לשם ית' במדרגת הנסכים שהי' קרבים עם הקרבנות שהי' בהם שמן, ודעת הרשב"ם לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו, ומאין הי' לו שמן ? מבואר (בפדר"א פ' לה) שירד לו שמן מן השמים, ובב"ר (פ' סט) "שופע לו מן השמים כמלא פי הפך" וכתב הגרד"ל כי יצא להם מפני שכתיב "ויצק שמן על ראשה" ולא כתיב ויצק עליה שמן כמ"ש (למטה לה יד) ששם הי' לו שמן הרבה, ובפס"ז (ברא' כח יט) "ולמה הזכיר הכתוב את העיר ללמדך כי משם לקח השמן שיצק על ראש האבן", כי היתה קרוב למקום ששכב שם יעקב וכן הוא במדרש "שכל טוב":
פענח רזא
ויצוק שמן על ראשה, וקשה הלא אליפז בן עשו רדף אחריו וגזל ממנו כל אשר לו ומהיכן נטל א"כ השמן, וי"ל דמקלו נשאר לו כדכתיב כי במקלי וגו' והוא הי' חלול שהביאו עמו תמיד מלא שמן שהי"ל להדליק ללמוד תורה: