וְנֶאֶסְפוּ־שָׁ֣מָּה כָל־הָעֲדָרִ֗ים וְגָלֲל֤וּ אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת־הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת־הָאֶ֛בֶן עַל־פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[א] כי כן היתה התקנה ביניהם, ובפ' ח' תשובת הרועים באמרם "לא נוכל" פי' ג"כ אינם רשאים כמו "לא יוכל לעלות" (שמות יט כג) ויעקב באשר הוא אורח היה רשאי לעשות שלא כתקנתם:
דברי דוד
והשיבו ומתיבין. פי' דגם מ"ם זו מורה על לשון הוה. ולא הביא רש"י מה, שתרגם על והשקו ומשקין, לפי שבהשקה, אין הפירוש שכולן עשו הפעולה בפעם אחת אלא כ"א השקה צאנו בפני עצמו ואין עוזר לו מאחרים משא"כ גבי וגללו והשיבו היה דוקא ע"י מעשה כולן בפעם אחת: