וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ב] עקרה אֵי בתוספות נו"ן, בערבית ובארמית ובעברית לא נמצא כי אם בחבור עם מ"ם המקום כמו פה, וכן "מְאַיִן באתם" (למטה מב ז) ובמשנה "מְאַיִן הי' מודדים" (סוטה ט, ד) וקרוב הדבר לומר ששאלת "מאין" הוא מורכב ממלת "אי" וממלת" "אן" ובגלל הדבר הזה לא יהיה ג"כ במלת "אין" המורה על ההעדר הפרש בין שנכתב ביו"ד, לשנכתב בלי יו"ד, כי גם אם יאמר "אן" בלי יו"ד "היה המובן ג"כ שלא ימצא כלל, ושישאיר למחפש אותו, שאלת אן הוא:
אבי עזר
מאין שאלה על מקום ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן וכו'. הנותן רוזנים לאין הוא בלא מ"ם ופירוש אפס ותוהו. וכן הם אתם מאין. וכן לדעת ר' יוחנן בסוטה פ"ג והחכמה מאין תמצא:
ברכת אשר
"אחי". קצת תמוהה קריאה־פניה זו, שכן עד כה הוזכרו העדרים בלבד, ולא רועיהם. והדבר תמוה. אף־על־פי שרש"י כבר אמר (ב ד"ה ישקו העדרים) "...והמקרא דבר בלשון קצרה", שכן מהשלמת הנושא לנשואים "ישקו", "וגללו", "והשקו", "והשיבו" ועד לפנייה אל מי שלא הוזכרו עד כה כלל הדרך רחוקה. (פ' ויצא תשמ"ח)