בראשית כט:ז מפרשים: רש"י, בכור שור, ברכת אשר וחזקוני

הן עוד היום גדול. לְפִי שֶׁרָאָה אוֹתָם רוֹבְצִים, כַּסָּבוּר שֶׁרוֹצִים לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה הַבַּיְתָה וְלֹא יִרְעוּ עוֹד, אָמַר לָהֶן הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, כְּלוֹמַר אִם שְׂכִירִים אַתֶּם לֹא שִׁלַּמְתֶּם פְּעֻלַּת הַיּוֹם, וְאִם הַבְּהֵמוֹת שֶׁלָּכֶם אַעַ"פִּ כֵן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה וְגו' (בראשית רבה):

לא עת האסף המקנה. לא לבית ולא לדיר כמו (שופטים י״ט:ט״ו) ואין איש מאסף אותם הביתה:

"...השקו הצאן ולכו רעו". מאד קשה להבין, כיצד זה מעז הלך עני ליתן הוראות ולהטיף מוסר לאנשי המקום, ואינו מצפה לתשובה מעין תגובת אנשי סדום ללוט (יט, ט) "האחד בא לגור וישפט שפוט". ור"ע ספורנו הרגיש בדבר וכתב: הצדיק ימאס את העול גם כן אל האחרים. (פ' תולדות תש"ן)