וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַעֲקֹ֜ב אֶת־רָחֵ֗ל בַּת־לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת־צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ׃
רש"י
ויגש יעקב ויגל. כְּמִי שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית; לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל (בראשית רבה):
אלשיך
ויהי כו'. אמר כי לא לסיבת חיבת חתון. שם לבו לגלול את האבן להשקות צאנה. רק למה שהיתה בת אחי אמו וגם הצאן של לבן אחי אמו. והנה ארז"ל שנטל את האבן כנוטל צרור מעל פי צלוחית. ואחשוב הוא כי למעלה נאמר וגללו שהיו צריכים לגלגלם. ופה נאמר ל' גילוי ויגל שהגביהה בלי גלגל אותה:
ברטנורא
ויגל את האבן כמו שהיה מעבירה פקק מעל פי הצלוחית. פי' מדלא כתי' ויגלול כמו שכתוב באחרים וגללו בשני למדי"ן שומע אני שהסיר אותם בנקלה כזה המעביר פקק מעל פי הצלוחית: