בראשית כט:יא מפרשים: רש"י, אלשיך, ברטנורא וברכת אשר

ויבך. לְפִי שֶׁצָּפָה בְרוּח הַקֹּדֶש שֶאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. דָּ"אַ לְפִי שֶׁבָּא בְּיָדַיִם רֵקָנִיּוֹת; אָמַר, אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אֲבִי אַבָּא הָיוּ בְיָדָיו נְזָמִים וּצְמִידִים וּמִגְדָּנוֹת וַאֲנִי אֵין בְּיָדִי כְלוּם; לְפִי שֶׁרָדַף אֶלִיפַז בֶּן עֵשָׂו בְּמִצְוַת אָבִיו אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ וְהִשִּׂיגוֹ, וּלְפִי שֶׁגָּדַל אֶלִיפַז בְּחֵיקוֹ שֶׁל יִצְחָק, מָשַׁךְ יָדָיו. אָמַר לוֹ מָה אֱעֱשֶׂה לַצִּוּוּי שֶׁל אַבָּא? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב טֹל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת:

וישק כו'. אפשר היה מעין עובדא דר' עקיבא באשת טורנוסרופוס. שרק ובכה ושחק. רק על כי מטפה סרוחה היא. ובכה על ההוא שופרא דבלי בארעא. ושחק על שהיתה עתידה לינשא לו. והנה טעם הרקיקה אין ספק לבלתי הרהר ובא לידי קרי. על כן הכניע יצרו בהכיר לו כי מטפה סרוחה היא. ולא יחמוד יפיה בלבבו. אך זה אין צורך ליעקב שהי' יצרו כבוש תחתיו עד מאד. כמשז"ל (ב"ר פ' צ"א) שעד פ"ד שנה לא ראה קרי וטפתו ראשונה היה ראובן. אך על הב' האחרות כנגד מה ששחק ר' עקיבא היה מה שוישק לה מרוב שמחתו כי בת זוגו היתה ותנשא לו והוא חיבור הנפשות בנשיקה כנודע. ועל אשר בכה ר' עקיבא בכה יעקב כי רחל היתה יפת תואר ויפת מראה:

ויבך לפי שראה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ד"א לפי שבא בידים רקניות. אין להקשות מאי ד"א כי המשכיל על דבר ימצא טוב ויבין כי הפי' הראשון דרש הוא ואינו מענין הפרשה לכך עשה ד"א דקאי אויחבק לו וינשק לו דלקמן: