בראשית כט:יז מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, מדרש לקח טוב, מאור ושמש ורש"י

[ו] וכן פי' רז"ל (ב"ב קכג א) רכות ממש, ופי' הרשב"ם שם, עיניה נוטפות דמעה, וכן הוא בב"ר (פ' עא, תנחומא ויצא סי' ד) וכן ת"י ויוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרלב"ג והרדי"א, והרשב"ם בפי' על התורה מפרש בהפוך "רכות ונאות, וכלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה", וכן פי' בעלי התוספות על התורה לשון רך וטוב כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהי' עיניה יפות, ונראית רכה וילדה, וכן פי' הרע"ב "ולא נכתב כאן עיני לאה רכות אלא לשבחה", וכן ת"א "ועיני לאה יָאיָין" ועיין בנתינה לגר מה שכתב ע"ז, וכתב הרש"ד ואולם אין משמעות המשך הכתוב מסכים לזה, והטור על התורה מפרש התרגום שדעתו שרק עיניה יפות ולא כולה:

ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. יפה תואר הוא הקומה. ויפה מראה זו צורת פנים. א"ר יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה קאי. שנאמר ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (בראשית כט יז). לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז).

[ז] וכן דעת ר' אלעזר (ב"ב קכג א) אבל הוא לא פי' ארוכות על העינים, ופי' שמתנותיה ארוכות עיין שם בפי' רגמ"ה "ארוכות בכהונה לעולם דכתיב ברית כהונת עולם, והכי נמי ארוכות בלויה, וארוכות במלכות בית דוד לו ולזרעו עד עולם", וכן פי' שם הרשב"ם בגמרא, וכן הוא בתנחומא ב ויצא אות כ ושם בשם ר' יוחנן, ובב"ר (פ' ע, ילקוט רמז קכד) דרשו זה מן "שם הגדולה לאה" גדולה במתנותיה, ועיין רש"א בח"א שהקשה לפי הדרש בגמרא הו"ל רכות חסר אל"ף הראשונה כמו שכתב הראב'"ע, והשיב שנדרש לפרש לשון רכות מלשון לא ריכא ולא בר ריכא דפ' השותפין שהוא מלשון גדולה וחשיבות שמתנותיה חשובות כהונה ולויה ומלכות:

רכות. שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּבוֹכָה, שֶׁהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים שְׁנֵי בָנִים לְרִבְקָה וּשְׁתֵּי בָנוֹת לְלָבָן, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן (בבא בתרא קכ"ג):