בראשית כט:כד מפרשים: חזקוני, אור החיים, שד"ל ומלבי"ם

את זלפה שפחתו והלא בנותיו היו אלא כתוב היה בנימוסי הארץ בנותיו מפלגשיו נקראות שפחותיו.

לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה. קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לְלֵאָה בִתּוֹ״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ״, וּמוּבָן הַדָּבָר כִּי עַל לֵאָה הוּא אוֹמֵר. מַה תֹּאמַר, שֶׁאֵין מוּבָן – אִם כֵּן לָמָּה כָּתַב תֵּיבַת ״לָהּ״ מִקּוֹדֶם. עוֹד לָמָּה אָמַר ״שִׁפְחָה״ וְלֹא אָמַר ״לְשִׁפְחָה״.

ללאה בתו שפחה: להיות שפחה ללאה בתו.