וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת־בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה׃
אור החיים
לָהּ לְשִׁפְחָה. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת לָהּ, לוֹמַר שֶׁלָּהּ הִיא הַשִּׁפְחָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית כט:כד) ״וַיִּתֵּן לָבָן אֶת זִלְפָּה״.
מדרש לקח טוב
ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה. שפחת מלוג היתה שנאמר לה.