בראשית כ:יח מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, אלשיך ואבן עזרא

[יד] ורש"ד בביאורו השיג עליו, הלא בפ׳ מפורש שריפא את אבימלך, ובלי ספק לקה כמוהם, ולא נדע במה לקה, ולפי ששרש ילד הושאל לענינים רבים המורים על יציאת הדבר הסתום לחוץ כמו "והרה עמל וילד שקר" (תה׳ ז טו) לכן נכון לפרש שנעצרו נקביו בלי לצאת החוצה כדעת הז"ל שנסתמו כל נקביהם, ובפ׳ הבא שזכר רחם, לא נזכר בו רק לבית אבימלך שהם אשתו ואמהותיו, ולא הוזכר אבימלך שם כלל, ואולם בפ׳ שלפנינו שמודיע בו רפואת כולם עם אבימלך לא נזכר בו רחם, ואמר "יילדו" שהושאל גם לשאר דברים היוצאים לחוץ, וכן ת״א ויוב"ע "וְאִתְרַוָוחו" ולא כמו שתרגם בכל מקום "ואולידו" וכן פי' הנתינה לגר שכן דעת אונקלס, ועיין בג׳ (ב״ק צב א, וב"ר פנ"ב):

בעד כל רחם. כְּנֶגֶד כָּל פֶּתַח:

כי עצר וגו'. היות לו עונש זה ולא נגעים כפרעה יהיה כי היתה עתידה ללדת מאברהם למועד אשר דבר אתו אלהים. והי' בזמן יוכלו ליצני הדור לו' כי מאבימלך נתעברה. ע"כ עצר ה' כל רח' ויסתום כל נקביהם למען יאמרו אם פתוחים נסתמו על המעשה ההוא איך שרה שה' סגר רחמה נפתחה רחמה ללדת ממנו. וזהו שסמך כי עצור וגו' וה' פקד את שרה וגו' כי בזה יוכר כי ה' פקד ולא שעשה ניסא לשקרי כי ק"ו הוא כנזכר: