בראשית לא:ד מפרשים: רש"י, ברכת אשר, חזקוני והעמק דבר

ויקרא לרחל וללאה. לְרָחֵל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְלֵאָה, שֶׁהִיא הָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִזְדַּוֵּג יַעֲקֹב עִם לָבָן, וְאַף בָּנֶיהָ שֶׁל לֵאָה מוֹדִים בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי בֹּעַז וּבֵית דִּינוֹ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה אוֹמְרִים כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם וְגוֹ' – הִקְדִּימוּ רָחֵל לְלֵאָה:

"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה, השדה אל צאנו". לכאורה לא היה יעקב צריך לשיכנוע הסודי המיגע הזה, שהרי "הכל מעלין לארץ ישראל" (כתובות פי"ג, מ"יא). ושמא לימדתנו תורה דרך ארץ שאין לממש זכות בלא לנסות לשכנע תחילה. (פ' ויצא תשמ"ז)

ויקרא לרחל וללאה לפי שהיו גבירות אבל לבלהה ולזלפה ולבניו לא היה צריך לקרות, שאף הן היו תדיר אצלו בשדה לרעות עמו.