וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃
מדרש לקח טוב
ומשה. ו׳ מוסיף על ענין ראשון, שהקב״ה מקדים רפואה למכה, לפי שנאמר ויאנחו בני ישראל, הקדים את משה שנדבק ליתרו והיה רועה את צאנו, כדרך שהיה יעקב רועה את צאן לבן, יעקב אבינו נתגדל מן הצאן, שנאמר ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (בראשית לא ט), דוד נתגדל מאחרי הצאן, שנאמר ויקחהו ממכלאות צאן מאחר עלות הביאו (תהלים עח עא), עמוס נתגדל מן המרעה, שנאמר ויקחני ה' מאחרי הצאן ויאמר ה׳ אלי לך הנבא על עמי ישראל (עמוס ז טו), וכן משה רבינו לקח גדולה ממרעה הצאן, שנאמר ומשה היה רועה, וכתיב וירא מלאך ה׳ אליו, לפי שנמשלו רועי ישראל לרועה של צאן.
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ז] ואו"ת "ואפריש" וכן פי' רש"י (למטה פסוק טז) וכן פי' הרשב"ם, ויוב"ע תרגם "ורוקן" ור"י ן' גנאח בשרשים שרש "נצל" פי' שענינו ההסרה והשלילה, וכן פי' הרד"ק "ענין הסרה ושלילה" והנה הציל ממקור "צל" המגן משרב, והוראתו הסר ממקום סכנה למקום בטוח, "ויצל אלהים" גם הוא ממקום זה, רק עניני קרוב לשרש "אצל" שהוא ג"כ ממקור "צל" המשמש להוראת השגחה ומחסה "סר צילם מעליהם" (במד' יד ט), והאצילים יושבים בצל המלך, א"כ "אצל" יש לו הוראת השגחה לטובה, ותת לזה מבלי שיחסר לזה, "ויאצל מן הרוח" (שם יא כה) וקרוב לו "ויצל אלהים" ולבן לא העני בגלל עושר יעקב, "ונצלתם את מצרים (שמות ג כב) שכר הראוי להם במשך כמה שנים לקחו מידם ברשות ודין, ע"כ לכאורה לא חסרו מצרים כלום:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ח] והרלב"ג וכן הרדי"א יפרשו שבאותו חלום הראהו מלאך האלהים ענין המקלות והודיעו שיעשה כן: