אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית־אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ט] וכן פי' הרד"ק, וענין אל בית אל, ר"ל שנגליתי לך בבית אל, וכתב הרמב"ן שיעקב יספר לנשיו כל מה שאמר לו מלאך האלהים בחלום כי הכל פיוס להן שתלכנה עמו, אבל מה שיספר לא חלום אחד הוא. עיי"ש:
רש"י
האל בית אל. כְּמוֹ אֵל בֵּית אֵל, הַהֵ"א יְתֵרָה, וְדֶרֶךְ מִקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, כְּמוֹ כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן (במדבר ל"ד):
אלשיך
אנכי האל בית אל כו'. רש"י ז"ל דחק לומר שה"א של האל יתירה כמו אל הארץ כנען וזולת זה קשה כי מי לא ידע כי אשר הוא אל. היה ג"כ אל בית אל. וגם למה מזכיר לו משיחת האבן ושנדר לו שם נדר אך עד כה דבר המלאך. ועתה מתחיל לדבר הוא ית'. וע"כ אמר טרם ידבר אני האל ולא מלאך כקודם ומאמרי הוא בית אל כו' לומר הנה אמרת והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים שהוא כמפורש למעלה כי היות לו בנים צדיקים הוא משל האבן שנתאחדו ונעשו אבן אחת וזהו יהיה בית אלהים כי הם עצמם המקדש. וזהו אומרו הנה בית אל הוא מעתה שבניך טובים אותו אבן שמשחת שם מצבה וקראת אותה בית אלהים. אשר זה היה שנדרתי לי כו' עתה קום צא כו' לו' איני מחייבך עתה ללכת עד בית אל. כ"א מה שתעשה עתה אינו כ"א צאת מן המקום הזה ושוב אל ארץ מולדתך כלו' שאח"כ משם אחר זמן תלך בית אל כאשר היה ואגב אורחין למדנו חסידות יעקב. שאמר שאין לבן עמו כתמול שלשום ואשר דבר ה' אליו. ומה ששמע דברי בני לבן לאמר לקח יעקב כו' לא הגיד להן שהיה כרכילות: