בראשית לא:כ מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, אלשיך, אבן עזרא וספורנו

[טז] ויוב"ע תרגם המלה הזאת כפי הכוונה "דעתיה דלבן" ואונקלס שינה כל המאמר לתרגם רק עפ"י הכוונה "וכסי יעקב מן לבן ארמאה", והנה למעלה (בפ' יט) על הפ' "ותגנוב רחל" תרגם ג"כ "וכסיאת", וכמו כן למטה (בפ' כו) "ותגנוב את לבבי" תרגם "וכסיתא מני" עיין בנתינה לגר שיפרש שהוא משום כבודם של רחל ויעקב:

ויגנוב יעקב כו'. הנה קשה כי מה שלא הגיד לו אינו גניבת לב. ועוד שאילו היה מגיד לו לא היה לו לומר בורח אני כ"א הולך אני ואיך יאמר כי על בלי הגיד לו כי בורח הוא ועוד אומרו על בלי והיה לו לומר שלא הגיד. וגם ה"א של הגיד היה ראוי תנקד בפת"ח אך יאמר כי דרך לב לאדם לעורר מה שבלב חברו לעשות לו ולכן היה קרוב שיתן לב לבן לו כי יעקב בורח הוא ממנו. אך יעקב גנב לב לבן על עשותו שלא הגיד לו לבו כי בורח יעקב כי היה מראה יעקב ללבן כי טוב לו עמו. והיה מראה לו כי טוב לו שבת אתו ועי"כ לא הגיד לב לבן אותו כי בורח הוא כאשר אם היה מראה יעקב שהכיר כי אין פני לבן אתו כתמול שלשום. וזהו אומרו ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא:

לא גנב יעקב כי אם דעתו, כי עיקר הדעת בלב: