וַתֹּ֣אמֶר אֶל־אָבִ֗יהָ אַל־יִ֙חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי־דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת־הַתְּרָפִֽים׃
חנוכת התורה
בפסוק ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי וגו'. יש לפרש על פי מה דאיתא בגמרא מנין לעבודה זרה שמטמא וכו' מה נדה מטמאה במשא כך עבודה זרה מטמאה במשא וכו'. נשמע מזה שעבודה זרה ונדה דין אחד להם. והנה רחל גנבה התרפים לסלק את אביה מהיות עובד עכו"ם. וכדי שלא תהא צדקת זו נכשלת לשקר נגד אביה באמרה כי לא אוכל לקום מפניך משום הכי רמזה לו שטומאת נדה עליה. והטעם כי דרך נשים לי רצונה לומר שיש תחתיה טומאה כמו דרך נשים דעבודה זרה ונדה שניהם שווים בטומאה כנזכר לעיל. והוא סבר כפשוטו שדרך נשים הוא לה:
ברכת אשר
"כי דרך נשים לי". ואמנו רחל לא שקרה, ראה דברי רבי עקיבא (שבת פב ע"א) "מנין לעבודה זרה שמטמאה במשא כנדה? שנאמר (ישעיה ל, כב) "תזרם כמו דוה צא תאמר לו - מה הנדה מטמאה במשא, אף ע"ז מטמאה במשא" מפי ר' יהודה גרינשפן שי' בשם בנו. (פ' וישלח תשס"ב)