זֶה־לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֮ בְּבֵיתֶךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּחֲלֵ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים׃
מדרש לקח טוב
איש חרבו. מיכן אמרו רבותינו שכל מקום שנאמר איש אינו פחות משלשה עשר שנה. שהרי שמעון נולד בשנה שניה שנתן לבן לאה ליעקב. שהיא שנת תשיעית לביאת יעקב בבית לבן. שנאמר הבה את אשתי (בראשית כט כא). ולוי נולד בשנה שלישית שהיא עשירית לביאת יעקב בבית לבן. נשארו מן י"ד שנים ה' שנים עם שנת לידת לוי. הרי לך ה' שנים ללוי. ושש לשמעון. וטול עוד שש שנים שעבד בצאן. דכתיב ושש שנים בצאנך (בראשית לא מא). הרי י"א ללוי. וי"ב לשמעון. וב' שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל. שהרי כ"ב שנים נכסה יעקב אבינו מאביו. וכנגדן נכסה יוסף מאביו. בלוש ותשכח. הרי י"ג ללוי. וי"ד לשמעון. לכך נאמר איש חרבו.
רש"י
ותחלף את משכרתי. הָיִיתָ מְשַׁנֶּה תְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, מִנָּקֹד לְטָלוּא, וּמֵעֲקוּדִים לִבְרֻדִּים:
אלשיך
זה לי כו' זה הנאמנות שאמרתי הוא לי עשרים שנה בביתך בין מה שעבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך. עם היות שהייתי יכול להורות מורה היתר בשבע שנים השניים שהיו בגזל ובין בשש שנים בצאנך עם היות שותחלף את משכורתי כו':