אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[לח] ונשמע מיניה כי מלת "עד" שבתיבת "גלעד" איננו שם תואר, כמו עד הגל הזה, שא"כ היה לו לתרגמו יגר שהדא, אבל שהדותא בארמי, הוא כמו עדות בעברי, ומצאנו עד בעברי שטעמו עדות, כמו "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ טז) ות"א סהדותא דשקרא (רוו"ה) וכן פי' הרש"ד שהוא שם המקרה ור"ל גל עדות כנגד שקרא לו לבן יגר שהדותא:
חתם סופר
אם תקח נשים על בנותי, י"ל גם מתחלה אמר יעקב ללבן כי נכסוף נכסף לבית אביו ודעתו ליסע לארץ כנען ולבן שתק או אפשר הרשה לו, אך לא הבין כי רצה לעקור סיכיה ומשכיה עם בניו ונשיו וכל אשר לו וסבר שילך ויבוא לחזרה אל נשיו ובניו, והיינו ויגנוב לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי בורח הוא פי' אמנם הגיד לו כי הולך הוא אבל לא כי בורח הוא בורח לשון עקירה לגמרי כמו ברח לך אל מקומך, והיינו דא"ל לבן כי נכסף נכספת לבית אביך כי ידעת כן, ולבן א"ל ותגנוב את לבבי כי הי' לך לאמור לי הענין כאשר הוא אך יעקב יש לו תי' דאיהו אטעי' נפשי' דהי' לו להבין שא"א שיהי' יעקב בא"י זמן מה בלי אשה כדאמר רב מאן הוה ליומא ולא אבה יעקב ליקח אשה על נשיו ע"כ על כרחך יסע עם נשיו, וע"כ א"ל לבן אם עתה תשא נשי' על בנותי א"כ נסתר תי' שלך הנ"ל במה שגנבת את לבבי ע"כ עד ד' ביני וביניך:
רש"י
בנתי, בנתי. שְׁתֵּי פְעָמִים, אַף בִּלְהָה וְזִלְפָּה בְּנוֹתָיו הָיוּ מִפִּילֶגֶשׁ: