בראשית לא:נא מפרשים: מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י, אבי עזר ואבן עזרא

[לט] ואמר אשר יריתי אעפ"י שיעקב הקים המצבה, והוא אמר לעשות הגל, כיון שלבן אמר ליעקב לכה ונכרתה ברית, ויעקב עשה על דבריו, הלא הוא כאילו ירה אבני הגל והמצבה (רד"ק) יעקב ירה אותה בעצת לבן (רשב"ם) או פי' אשר יריתי בדברי, כלומר בדברי השלכתים ביני ובינך:

יריתי. כְּמוֹ יָרָה בַיָּם, כְּזֶה שֶׁהוּא יוֹרֶה הַחֵץ:

אשר יריתי הוא ואחיו וכו'. הנה הרב נכנס בדברים. לפי שמצינו בפסוק שאחיו לקטו אבנים ועשו גל ויעקב הרים אבן למצבה. ויעקב אמר עד המצבה אשר יריתי. ואם קאי על אבנים בשביל תיבת יריתי. הלא יעקב לא לקט אבנים. רק אחי לבן. ואם קאי על המצבה. הוה למימר אשר רמיתי לזה פירש הרב כיון שתכלית לקיטת האבנים היו למצבה ולגל. לא דקדק הכתוב כלל מי ירים או ירה. כן הוכרחתי לפרש בלשון הרב. גם בספר אוהל יוסף נראין כל דבריו. והנראה אלי כאשר אבאר אי"ה בפסוק והכני אם על בנים. כי מדרך הלשון שאיש מנהל מלחמה. אם נפלה מחנהו. נקרא בפי המון ובפיו שהשר נלקה מכה רבה. וככה משפט הלשון באיש אשר יצוה לבנות בית. או לעשות דבר. נקרא על שמו. כמו בנה בניתי בית זבול לך. ויבן שלמה את הבית. וזה שאמר יעקב אשר יריתי. אף שהוא צוה לאחיו ללקוט אבנים. וכן הכה שאול באלפיו. ואין צורך לדברי הרב הוא ואחיו שירו אבנים וכו'. גם ידוע לך מדרך הדקדוק. כשיסופרו שני ענינים יחד ליפול לפעמים הלשון על הקודם. וכן בשמות בני אדם כמו סוף מגילה. ותכתוב אסתר. גם כאן נאמר לשון יריתי על הקודם ועתה די לך: