בראשית לב:כא מפרשים: בן איש חי, מחוקקי יהודה; קרני אור, רש"י ובכור שור

והנה עתה יעקב אע"ה השתחוה ז' השתחוויות לשכינה כדי להכניע בכנוותיו בכל השתחויה ספירה אחת מעשר ספירות טומאה והתחיל מתתא לעילא נמצא בשבעה השתחוויות הכניע ז' ספירות חג"ת נהי"ם והוא היה עושה ההשתחויות בעודו רחוק מעשו כדי שלא יהיה נראה שמשתחוה לעשו ממש ח"ו ובודאי היה מקום פנוי הרבה בינו לבין עשו ומ"ש הכתוב עד גשתו עד אחיו אינו הגשה ארציית במקום אלא הגשה שכליית בכונה למעלה שהוא השתחוה להכניע את ספירות הטומאה עד שהגיע עד ספירת הדעת שהיא שייכה לאחיו שהוא אדום כי אחר השבעה יש דעת ובינה וחכמה ואדום הוא בדעת הקליפה אך השר של עשו הוא היה הולך על גבו של עשו ורוכב עליו והוא רואה ומבין מה עושה יעקב אע"ה בהשתחויות אלו וכיון שראהו שסיים השתחויה השביעית שאז ודאי אחריה יעשה השמנית שהיא מכנעת הדעת מקום אחיזתו של עשו על כן בעט בעשו ודחה אותו שירוץ לקראת יעקב לחבקו כדי לבטל אותו מהשתחויה השמינית שהיא נוגעת אל עצמו ואל בשרו ולז"א עד גשתו עד אחיו דהיינו עד מקום אחיזתו של אחיו והוא עודנו רחוק ממנו בשטח המקום ואז תכף וירץ עשו לקראתו ויחבקהו כדי לבטל ההשתחוויות שלו וכל זה נעשה מכח השר שלו כדי שלא יבא בגבולו ולכן כיון שעשה יעקב אע"ה ז' השתחוויות אלו כנגד ז' ספירות תחתונות אז יכלו ישראל לכבוש את שבעה עממין ואם היה מניחו לעשות עוד שלש השתחויות היו כובשים גם את אדום ואת מואב ואת עמון ונשאר זה עד לעתיד בגמר התיקין בעזה"י:

[יח] והרמב"ן ז"ל השיג ע"ז ודעתו כי אלו הדברים שם בפי עבדיו כדי שימעיט רוגזו של עשו, וכן פי' רע"ס, והחזקוני בפעם הראשון והסכים עמהם שד"ל:

[יט] ענין כופר לשון הגנה וכסוי, יקרא הכלי שבו מכסים את הארון כפורת, והזפת יקרא כופר לפי שמכסין בו את העץ להגין בעדו שלא ירקב וכן הדבר המכסה את החטא שלא יזיק יקרא כפרה, מלשון "כסוי חטאה" (תה' לב א) וכן המכסה על הנפש החוטאת ומגין בעדה שלא יזיקה החטא יקרא כפרה והפדיון גם הוא יקרא כפר שהוא מגין בעד הפדוי ומכסה אותו שלא יארע לו נזק (רנה"ו):

אכפרה פניו. אֲבַטֵּל רָגְזוֹ; וְכֵן וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישעיהו כ"ח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מ"ז). וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל עָוֹן וְחֵטְא וְאֵצֶל פָּנִים כֻּלָּן לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, וְהַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד וְכַפֵּר יְדֵיהּ, בָּעֵי לְכַפּוּרֵי יְדֵי בְּהַהוּא גַבְרָא, וְגַם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים שֶׁל קֹדֶשׁ כְּפוֹרֵי זָהָב (עזרא א'), עַל שֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מְקַנֵּחַ יָדָיו בָּהֶן בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק: