וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃
זרע קודש
ויותר יעקב לבדו במדרש אין כאל ישורון ומי כאל ישורון ישראל סבא מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ה' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו כי הנה כל המאורעות של יעקב אע"ה וכל מעשיו הי' סימן לבנים כנ"ל והנה יעקב נק' שמש כמ"ש חז"ל ע"פ והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי אמר יעקב מי הגיד לו ששמי שמש כי הי' ביעקב ב' כוחות א' להשפיע חסדים על ישראל והב' להטיל גבורות על שונאיהם ולכן יעקב גי' ב"פ אלקים עה"א אחד בחי' אלקים גבורות ממותקות לאכפיא דינא מעל ישראל ובחי' אלקים ב' גבורה על שונאיהם כי הי' בחינתו לברר מהכל מכל הבחי' אפי' מבח' נמוכות מאד בחי' אלקים אחרים גם שם ידו וכוחו אוחזת לברר משם צד אחוזחם בקדושה ונ"ק שבתוכם חלקי הטוב ומבטל את צד הרע ע"ד שפי' וידו אוחזת בעקב עשו וע"פ והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו על בחי' הנ"ל שמטיל גבורו' על צד הרע ומכניעו תחת חלק הטוב ומבררו ומעליהו לקדושה ומשפיע חסדים לכנס"י ולכן נק' שמש כנ"ל כי בהשמש מצינו ג"כ ב' כוחות כח החסד כי השמש הוא אור מאיר וכח הגבורה מצינו בשמש כי הוא כאש שורף וכתיב בי' כגבור לרוץ אורח לאכפייא דינא ובזה ביטל כח עשו וכח שרו וזהו מרומז בתי' שמש שגי' י"פ דין וגם כי אלקים במילוי יודי"ן גי' ש' והוי' בחילוף אותיות בא"ת ב"ש ג"כ גי' שי"ן הרי ב' שינין שבתי' שמש והמ"ם שבשמש מורה על ל"ט אותיות שבד' מילואי הוי' עה"כ וזה מורה על המתקת גבורות והתכללותם בחסדים והתמזגותם ולכן יש בשמש ב' כוחות ולכן יעקב לזה נק' שמש כנ"ל כי הי' יעקב יושב בשני אוהלים של אברהם ויצחק להמתיק הדין ולכן (יעקב) אמרו ז"ל לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נידונים בה דכתיב הנה היום בא בוער כתנור והי' כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא כו' וצדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' ויעקב שכל עניניו הי' סימן לבנים על העתיד להיות כתיב בי' ויזרח לו השמש ופירשו ז"ל לצרכו ולרפאותו מצלעתו כמ"ש שמש צדקה ע"ד כי שמש ומגן ה' אלקים כו' לא ימנע טוב שבשמש להולכים בתמים ויעקב איש תם ומרפאו בכנפיו ומורה כנ"ל שהי' סימן על העתיד תענוג הצדיקים וביטול הזדים ועושה רשעה ולכן כתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו פי' ששלח מלאכים להודיע לעשו ולרמוז לו את אשר יהי' באחרית הימים אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום כל הסימנים הללו מורים על זה דכתיב ועלו מושיעים כו' את הר עשו ובבואו מאדום חמוץ בגדים וכן אמר אח"כ עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שבהודיע לו זה נתבטל כוחו ונפל עליו יראה ופחד ואימה ע"ד שפי' הודו לה' כו' הודיעו בעמים עלילותיו ע"ד ולמען כו' את אשר התעללתי במצרים שההתפעלות מזה בב' פנים אחד לפתוח גם אז בעת הסיפור שערי ישועה לנו ונקמה משונאינו וגם שעי"ז יתעורר פחד גדול על אוה"ע בהזכירם הדבר הרע הזה שיש להם על ידינו וז"ש הודיעו בעמים עלילותיו מלשון את אשר התעללתי במצרים להודיע זה לעמים ולהטיל עליהם אימה ובהלה ופחד ולכן שלח יעקב ג"כ מלאכים לפניו להודיע לעשו לפנים מה שיהי' אח"כ כי הי' סימן לבניו בכל עניניו כנ"ל שמרומז בו ב"פ אלקים מורה על ביטול כח הרע לגמרי לעתיד לבוא וז"ש וירא ה' אל יעקב עוד הורה כנ"ל שיש בו עוד בחי' אלקים וז"ש אלקים אל יעקב עוד כנ"ל שמטיל גבורות על צד הרע ומכניעו ומברר כל הטוב שבו ומעליהו לקדוש' וכשיוגמר בירור כל הנ"ק יהי' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כמו שדרשו ז"ל שכל הרשעה כעשן תכלה ואתה א' ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.
זרע קודש
ויאבק איש עמו פי' רש"י ז"ל ויאבק הוא לשון התקשרות ועניבה שקשרו וחיבקו וי"ל הפי' שנתדבק ית"ש עמו שנק' איש מלחמה ולכן ויאבק גי' כסא הכבוד עה"כ שלכן צורת יעקב חקוקה בכסה"כ ע"י שנתדבק ונקשר בו ית"ש גם י"ל כי בתיבת איש מרומזים ג' ראשונות כידוע וז"ש כי יעקב איש תם שהמשיך השפעות מג"ר המרומזים בתי' איש וז"ש ויאבק איש עמו שנתדבק בו השפעות מג"ר ומשם הוריד השפעות עד עלות השחר החסדים גדולים נקראים עלות השחר הכל המשיך יעקב אע"ה:
בית הלוי
ויאבק איש עמו עד עלות השחר. גם בזה הוא סימן לבנים דלא ינצלו ממלחמתו של עשו [דהאיש היה שרו של עשו] וקטרוגו עד שיעלה השחר והוא ביאת המשיח. וז"ל הזוה"ק ובגין כך ויאבק איש עמו כו' בגין לקטרגא ליעקב עד עלות השחר דאיתעבר שלטנותיה ואתחליף, וכך הוא לזימנא דאתי בגין דגלותא השתא כלילא דמיא דאיהו לילא, ושלטא ההוא אבק על ישראל ואינון שכיבין לעפרא עד דיסתלק נהורא ויתנהר יממא וכדין ישלטון ישראל כו'. הרי מבואר להדיא דזה היה סימן לבנים שלא ינצלו מעשו עד ביאת המשיח והוא זמן עלות השחר. והענין דאף ע"ג דכבר היו כמה גאולות ממצרים ומבבל מ"מ היצה"ר והמקטרג מרקד ביניהם והחריב המקדש ולא יפטרו ממנו לגמרי עד שיהיה הגאולה האחרונה שתהיה בזמן השחר. והענין דאיתא במדרש פרשת בא בעוה"ז עשה להם נסים בלילה על שם שהוא נס עובר. אבל לעתיד לבא יעשה להם נסים ביום על שם שהוא נס קיים. והכוונה בזה דלילה רומז לגלות וכמו שאה"כ שומר מה מליל, והיום רומז לגאולה וכמאה"כ וכאור בוקר יזרח שמש וע"כ כל הגאולות וההצלות שהיו לישראל עד עתה היה כולם בלילה וזהו למופת דעדיין הם עומדים באמצע הגלות ויש עליהם עדיין חובת השיעבוד והגאולה הוא רק פקידה בעלמא ונס עובר. אבל גאולה העתידה יהיה כאור בוקר שמראה שכבר הלך לו הלילה כולה וחלף והלך לו כל השיעבוד. ובמדרש תהלים (ל"ו) אמר וז"ל עובדא הוה בחד בר נש היה מדליק את הנר וכבה אדלקה וכבה אמר עד אימתי אהיה מתייגע והולך ממתין אני עד שתזרח השמש כך ישראל כו' וזהו כמש"כ. וזהו מה שביקשה כנס"י ואמרה שומר מה מליל שומר מליל. התפללה על אורך הגלות ואמרה שני פעמים מה מליל, דגם כשנגאלו בראשונה ממצרים אח"כ חזרו לגלות. ובאה להם התשובה אמר שומר אתא בוקר וגם לילה, דיגיע זמן הגאולה שתהיה בבוקר ויהיה גם לילה למחריבים ואור לישראל: