בראשית לד:ב מפרשים: רש"י, רמב"ן, אבן עזרא ואור החיים

וישכב אתה. כְּדַרְכָּהּ:

וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ "וַיִּשְׁכַּב" – כְּדַרְכָּהּ, "וַיְעַנֶּהָ" – שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (ב"ר פ ה) לְשׁוֹן רַשִׁ"י. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ד:ב') "וַיְעַנֶּהָ", בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בְּתוּלָה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי כָּל בִּיאָה בְּאָנְסָהּ תִּקָּרֵא עִנּוּי. וְכֵן "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" (דברים כא יד), וְכֵן "וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת" (שופטים כ ה). וְיַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הָיְתָה אֲנוּסָה וְלֹא נִתְרַצֵּית לִנְשִׂיא הָאָרֶץ, לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ:

ויענה. כדרכה בעבור היותה בתולה: